תם - אבל רחוק מלהיות נשלם.
זו התשובה שלי לכל מי ששאל בימים האחרונים האם המערכה מול איראן מאחורינו. מערכה זו אינה אירוע נקודתי, אלא רעידת אדמה גיאופוליטית שמעצבת מחדש את יחסי הכוחות במזרח התיכון, ואולי בעולם כולו.
כדי להבין למה זה רחוק מלהיות "נשלם", צריך לנתח את הפער המטריד שבין ההישג הצבאי המדהים לבין המציאות המדינית, להבין מדוע המכה העצומה שחטפה איראן לא הורידה אותה על הברכיים, ולתהות איך הפכו מיצרי הורמוז לסוגיה שיכולה "להפוך את הכרוב לחמוץ".
בחודשים האחרונים, בפרשנויות שלי באמצעי התקשורת (בטח אף אחד לא שם לב...), ניסיתי להציע זווית אחרת. החיבור בין הניסיון ב-8200 ובחטיבת המחקר לבין ניתוח מתקדם של רשתות חברתיות באמצעות הפלטפורמה של dig, אפשר לי להסביר את היציאה מ"מלחמת הצללים" למלחמה גלויה, את הרגע שבו ה-AI הופך למכריע במערכה, את העמדות האמיתיות של הציבור האיראני ואת המציאות שבה ההישג הצבאי לא מתרגם (בינתיים) להישג מדיני.
ניסיתי לפשט את התמונה ולהציג הערכה שונה, כזו שמשלבת בין האיום הטקטי, מרוץ החימוש הטכנולוגי והבנה עמוקה של התרבות האיראנית (נקודה שהתגלתה כחוליה חלשה אצל לא חלק ממקבלי ההחלטות).
בשורה התחתונה: המשחק השתנה. כדי להבין מה מחכה לנו מעבר לאופק, צריך לצלול לפרטים הקטנים שמרכיבים את התמונה הגדולה.
רוצים להעמיק ולהבין לאן אנחנו הולכים מכאן? מוזמנים לשלוח הודעה או ליצור קשר.
#מודיעין #ישראל_איראן #ביטחון_לאומי #סייבר #אסטרטגיה #טכנולוגיה #MiddleEast #ביטחון
4
8
611
לגבי ה״עיר ההומניטארית״ בעזה - כשאני שם בצד האם אני חושב שהערכות צה״ל ריאליות או מנופחות והאם יש כוונה אמיתית של הממשלה להקים אותה, לדעתי, ה״הויכוח״ בין הצדדים יכול להסתיים באחת משלוש (וחצי) דרכים:
- מקבל ההחלטות יגדיר את מסגרת התקציב ולוחות הזמנים וינחה את צה״ל להסביר איך הוא מתכנס במסגרתם (וצה״ל מיד יסביר את הפגיעה באיכות המענה ומה לא יקרה באותה מסגרת).
- גורם אחר יציג הערכה אחרת (או ״מטעם״ או מקצועית) והיא תהווה את הבסיס לדיון ואולי אפילו לאישור.
- יעשו שימוש בהערכות של צה״ל לגניזת התוכנית תוך כדי האשמת הרמטכ״ל שהוא לא מבצע את הנחיות הממשלה.
האבסורד הוא שיש אפשרות רביעית (החצי) - כל האפשרויות נכונות… - גם צה״ל ידרש להציג תוכנית ״מרודדת״, גם ימונה צד שלישי שיגיש תוכנית משלו וגם יגנזו את התוכנית ויאשימו את צה״ל…
בכל מקרה, צריך לזכור שהעיסוק בתוכנית משפיע ישירות על המו״מ לעסקת השבת החטופים מול חמאס - גם על קצב ההתקדמות וגם על הפוטנציאל להגיע בכלל לעסקה.
1
545
העיסוק האינטנסיבי (והאובססיבי) בעד כמה עוכב פרויקט הגרעין האיראני (חודשים? שנה? שנתיים?) מוגזם וכמעט לא רלוונטי, לדעתי.
אין ויכוח שהפגיעה ברכיבים השונים של הפרויקט הינה משמעותית, אבל משך העיכוב האמיתי ייקבע במו"מ בין האמריקאים והאיראנים על הסכם גרעין חדש. הסכם שאמור למנוע מהאיראנים פרויקט גרעין שיאפשר להם פריצה לנשק גרעיני, למשך שנים ארוכות (אולי אפילו עשרות שנים) תמורת הסרת הסנקציות. אין ספק, שהאפקט של התקיפה מייצר לארה"ב תנאים טובים יותר למו"מ, אבל לא נכון לנתח את תוצאותיה במנותק מהדיפלומטיה.
ודרך אגב, אם האיראנים אכן מחזיקים בכ-400 ק"ג חומר מועשר ל-60% ובכוונתם לפרוץ לנשק/ניסוי גרעיני, הרי שאין זה משנה עד כמה הפרויקט המוצהר עוכב.
4
7
551
אני רואה עיסוק הולך וגובר במה איראן עושה, מה ארה״ב חושבת, מה קטאר יוזמת וכו׳
אולי הגיע הזמן שנתמקד במה מדינת ישראל רוצה, מה מדינת יוזמת, מה מדינת ישראל מובילה?
השגנו הישגים מדהימים בשדה הקרב מול חזבאללה ואיראן בזכות היוזמה והיצירתיות של קהילת הביטחון. זה הזמן ליוזמה ויצירתיות בשדה המדיני והכלכלי. המזרח התיכון מתעצב מחדש בימים אלו ממש ומי שייקח את המושכות ויוביל את המהלכים האזוריים יוכל עשות זאת בהתאם לאינטרסים שלו ולקטוף את הפירות הביטחוניים והכלכליים. יש למדינת ישראל הזדמנות שיתכן ולא תחזור שנית לייצר בריתות אזוריות עם מי שעד לפני שניה נחשבו יריבים ואויבים, בריתות שיביאו לשגשוג ופריחה איזורית. עלינו לנקוט בשורה של יוזמות מדיניות כדי לבנות את ה״נאטו של המזרח התיכון״ וליצור הזדמנויות כלכליות לטובת מדינת ישראל ועמי האזור. שילוב הכוחות ברחבי המזרח התיכון הוא זה שיכול להוביל לקפיצת מדרגה ולשינוי משמעותי בתחומים שונים ורבים.
כרגע זה נשמע כמו חלום, אבל זו בהחלט יכולה להיות המציאות.
אז מה ישראל צריכה לעשות עם סיום המערכה (הנוכחית) מול איראן:
1. להחזיר את כל החטופים מעזה גם במחיר סיום המלחמה.
2. להפסיק את השיסוי בין המחנות ולאחות את השסעים בעם, כדי שיהיה ניתן לתת מענה לסוגיות רבות הנוגעות לחיים עצמם. סוגיות שדורשות שדרוג ולעתים אף בנייה מחדש.
3. להוביל את עיצוב פני המזרח התיכון המתחדש באמצעות בריתות חדשות, שיביאו להזדמנויות כלכליות וביטחונית משמעותיות.
4. להעמיק את החדירות המודיעינית ולהעצים את היכולות ההתקפיות כנגד האויבים והיריבים של מדינת ישראל.
1
3
318
פרויקט הגרעין האיראני ספג הלילה מהלומה משמעותית ביותר (שמצטרפת למהלומות שספג בשבוע+ האחרון). גורל המשך המערכה ייקבע על בסיס שתי סוגיות עיקריות:
האחת, אופי התגובה האיראנית כנגד מטרות אמריקאיות. הרטוריקה מצביעה על נכונות לתגובה משמעותית, אבל עוד נראה איך תתורגם למעשים וכנגזרת את התגובה האמריקאית לכך (עוצמת האש שיפעילו האמריקאים בהחלט יכולה לקחת את המערכה למחוזות אחרים).
והשנייה, ההבנה האם האיראנים השאירו יכולת חשאית (חומר, אמצעים, ידע וכל מה שנדרש), שאינה מוכרת לגופי המודיעין, לפרוץ לפצצה גרעינית, למרות השמדת רכיבים רבים בפרוייקט הגרעין הצבאי האיראני.
בעוד לסוגיה הראשונה, ככול הנראה, נקבל תשובה יחסית מהר, התובנות לגבי הסוגיה השניה יכולות לקחת זמן.
היה לי הכבוד והעונג לשוחח עם שאול אמסטרדמסקי על איראן בכלל ועל ההזדמנות הגלומה לישראל בהתעצבות מחדש של המזרח התיכון בתקופה הנוכחית.
7
876
בתחילת המאה ה-19 כתב קלאוזביץ "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים״. לאורך ההיסטוריה ישנן מגוון של דוגמאות, המוכיחות איך מנהיגים שידעו לזהות את הסיטואציה ואת העיתוי, רתמו את האמצעים הצבאיים לתוחלת מדינית, ובכך השיגו הישגים משמעותיים למדינות שלהם. כמובן, שההיסטוריה רוויית דוגמאות גם למצב ההפוך. לצערי, מדינת ישראל נמצאת באירוע אפילו בעייתי הרבה יותר במסגרתו המדיניות באה לשרת את המשך המלחמה.
במלחמה שפרצה ב-7.10 השיגה מערכת הביטחון הישראלית הישגים, ששינו את המזרח התיכון כמעט מקצה לקצה. הנחות יסוד רבות נופצו והאויבים והיריבים של מדינת ישראל חטפו מכה, שהשיקום ממנה יארך שנים רבות (אם בכלל). מצבה של איראן, השינוי בסוריה וקריסת חזבאללה אפשרו למדינת ישראל לעשות שימוש בעליונות שהשיגה לטובת מהלכים מדיניים שיעצבו מחדש של מפת האינטרסים באזור, אבל ממשלת ישראל לא השכילה לעשות זאת, אלא ההפך. אירועי היממות האחרונות מוכיחים, שהממשל האמריקאי הבין את ההזדמנות הטמונה בסיטואציה הנוכחית ומוביל את העיצוב מחדש של המזרח התיכון ללא תיאום עם מדינת ישראל (ואולי אף בהתעלמות ממנה). הנחת היסוד של הממשלה בישראל כאילו כל מהלך במזרח התיכון עובר דרך ירושלים קרסה, כך שבמקום להוביל את השינוי והעיצוב, נדרש ממנה להגיב להשתנות המתחוללת סביבה. במקום לייצר מדיניות להיגרר אחרי מדיניות של מישהו אחר.
אמנם, יש שיגידו שהמהלכים האמריקאיים משרתים גם את האינטרסים הישראליים, אבל העדר המעורבות הישראלית מייצרת סיכונים משמעותיים הן בהיבט הבטחוני והן בהיבט הכלכלי. ועם זאת, לדעתי, עדיין לא מאוחר. עדיין אפשר ליזום מהלכים משמעותיים, שיחזירו את מדינת ישראל לשולחן, לייצר מצב שהאינטרסים של מדינת ישראל באים לידי ביטוי ונלקחים בחשבון. ממשלת ישראל חייבת להבין ששימור המצב הקיים (כלומר המלחמה) לא רק שמהווה טעות חמורה, אלא שככל הנראה כלל לא אפשרי. כוחות אחרים, חזקים יותר, מובילים מהלך הפוך, שלא משנה אם אנחנו תומכים בו או לא, הרי שעדיף לא נכון להיגרר אליו, אלא לעצב אותו בהתאם לתנאים ולצרכים של מדינת ישראל. הגיע הזמן שממשלת ישראל תשים בצד את האינטרסים האישיים והפוליטיים ותפעל בהתאם לאינטרסים של מדינת ישראל. לפני שיהיה מאוחר מדי.
1
11
613
טראמפ בישל דייסה...
נתן לסעודים נשק בשווי 142 מיליארד דולר
נתן לאיראן עסקת גרעין (בדרך)
נתן לחמאס סיוע הומניטרי
נתן לסוריה ולג׳ולאני פטור מהסנקציות
יתן (אולי) מטוסי F35 לתורכיה
ושלח את ביבי לחפש את החברים שלו...
ליגה אחרת, אה? ליגה ג׳ אולי
שיהיה לנו בהצלחה.
1
12
458
שתי שאלות שנשאלתי בעקבות הדברים אתמול אצל אברי ושרקי:
- אם ההסכם המתגבש דומה להסכם של 2015, אז למה היה נכון לבטל אותו? מה הועילו חכמים? - אז הם לא הועילו. אולי אפילו הזיקו. יש המון פרטים שצריך להתייחס אליהם (לשני הצדדים), אבל בשורה התחתונה אני חושב שלא היה נכון לבטל אותו.
- מה בכל זאת אמורים להיות ההבדלים בין ההסכם של 2015 להסכם הנוכחי (בהנחה ויחתם)? - אז קשה להגיד בודאות, אבל ממה שכבר דובר עד כה נראה שהאמריקאים מתעקשים על מנגנון בקרה הדוק (וחודרני) יותר ועל משך הסכם ארוך יותר (ההסכם הקודם היה ל-10-15 שנה). מנגד נראה שהסרת הסנקציות תתבצע בצורה מהירה ופשוטה יותר ותינתנה ערבויות לאי ביטול ההסכם. ויותר מזה - נראה שטראמפ מכוון לשת"פ כלכלי עם איראן (ולא רק להסרת סנקציות), כך שחברות אמריקאיות יוכלו לקיים קשרים מסחריים ענפים במגוון של תחומים. זאת מתוך האמונה שלאיראן משגשגת יהיה הרבה יותר מה להפסיד בהמשך אם תחזור לפתח את תוכנית הגרעין הצבאית שלה.
This quoted post is unavailable.
5
449
במשך כל שנותי בשירות הצבאי בצפירות בימי הזיכרון הייתי תוהה מדוע רבים מרכינים את ראשם. הייתי נוהג לעמוד זקוף במיוחד ולהביט קדימה, לעתיד. להביט קדימה מתוך תקווה לעתיד ומתוך אמונה שעלינו להמשיך ולבנות את מדינת ישראל ולבצר את ביטחונה. בשנתיים האחרונות מצאתי את עצמי מרכין את ראשי כמו כולם. ללא חשיבה מוקדמת, בטבעיות. מצאתי את עצמי חושב על אלו שנרצחו ב-7.10 ועל אלו שנפלו בחרבות ברזל ובמערכות ישראל, מהרהר על מה שקרה לנו כעם ותוהה אודות העתיד.
גיליתי שלמרות הכל עדיין יש בי תקווה לעתיד, יש בי אופטימיות זהירה שנדע לצאת מהמקום האפל בו אנחנו נמצאים, לטפס חזרה אל האור ולשקם את מדינת ישראל.
11
350
סופ״ש עמוס בסוגיות איראניות... ננסה לעשות סדר.
פיצוץ המכולות בנמל בנדר עבאס - לפחות בנקודת הזמן הנוכחית נראה שהאירוע, שהביא עד כה לכ-25 הרוגים ולמעלה מ-800 פצועים, מקורו באחזקה לקויה של חומרים לייצור דלק מוצק, שהגיעו מסין (חומרים שאיראן מייבאת, כי יכולתה לייצר אותם בעצמה נפגעה משמעותית בעקבות התקיפה הישראלית האחרונה כנגד מפעלים הקשורים לתוכנית הטילים שלה). חשוב לציין שישראל מיהרה להתנער מאחריות לאירוע, אף ארגון אופוזיציה איראני לא נטל אחריות עד כה והסבירות שארה״ב תבצע פעילות כזו במקביל למשא ומתן על הגרעין נמוכה, ולכן ההסבר אודות התחזוקה הלקויה נראה ההגיוני ביותר כרגע (החקירה האיראנית עדיין בעיצומה ואני מעריך שפרטים נוספים יחשפו בתקופה הקרובה).
חשוב לזכור – נמל בנדר עבאס מרכז כ-85% מתנועת המכולות במדינה ואת מרבית הסחר בנפט. השבתה שלו (ולו לתקופה קצרה) תביא לנזק של מיליארדי דולרים בחודש ובמדינה בה התמ״ג השנתי הוא כ-350 מיליארד דולר, מדובר על נזק משמעותי מאד. נוסיף לכך את העובדה שהייבוא יפגע ויביא למחסור בסחורות חיוניות, מה שעלול להעצים עוד יותר את התסיסה של האזרחים כנגד המשטר (שכבר עכשיו נתפס כאחראי למחדל התחזוקתי. עוד מחדל בהתנהלות המשטר).
להשלכות הכלכליות יש השפעה גם על המו״מ על הגרעין. המצב הכלכלי הרעוע של איראן, שהביא אותה להסכים לנהל מו״מ על תוכנית הגרעין שלה, חטף מהלומה נוספת ורק מעמיק את הצורך האקוטי בהסרת הסנקציות, כדי לשפר את הכלכלה האיראנית.
ואם במו״מ על הגרעין עסקינן, אז בשבת הסתיים הסבב השלישי של השיחות הפומביות עם אופטימיות זהירה ועדכונים של שני הצדדים אודות התקדמות במגעים. בתקשורת האמריקאית עלו מספר דיווחים אודות ״פערים מהותיים״, הנעוצים ביכולת העצמאית של איראן להעשיר על אדמתה (במקום לייבא חומר מועשר למטרות אזרחיות) ובתוכנית הטילים האיראנית. האיראנים מיהרו לעדכן שסוגיות אלו כלל לא עלו במסגרת השיחות וכי אינן חלק מהמשא ומתן. אני חושב שניתן להעריך בזהירות, שמסגרת ההסכם (כלומר שלאיראן תהיה יכולת העשרה בשטחה ומו״מ על תוכנית הטילים, אם יהיה, יתמקד בסוגיות שקשורות ישירות לתוכנית הגרעין) סוכמה עוד קודם לסבבי השיחות הפומביים. אחרת איראן כלל לא היתה מגיעה לשיחות, למרות הרצון העז שלה להגיע להסכם שישפר את מצבה הכלכלי. הדיווחים על פערים משרתים את שני הצדדים אל מול הגורמים שפחות שואפים להסכם.
בנוסף לאופטימיות הזהירה ששני הצדדים משדרים, חשוב לשים לב שהשיחות הטכניות (אודות פרטי ההסכם) נמשכות, יש כוונה להכניס לאירוע גם את המעצמות האירופאיות וכבר סוכם אודות סבב שיחות רביעי בסוף השבוע הקרוב (כנראה באירופה), כך שהמומנטום לקראת עסקה נשמר. וכפי שאמרו חכמים ממני בעבר: Where there's a will, there's a way ולפחות כרגע נראה שלשני הצדדים יש רצון וכוונה למצוא דרך, כלומר להגיע להסכם.
5
485
אתמול הסתיים סיבוב השיחות השני בין ארה״ב לאיראן. בניגוד לפעם הקודמת עד כה שני הצדדים לא מנדבים יותר מדי פרטים אודות מה שהתרחש בחדרים הסגורים (ממשיכים לשדר אופטימיות זהירה), אבל מתוך מה שכן פורסם, ניתן להבין מספר נקודות:
1. עפ״י הצהרת דובר משרד החוץ העומאני יש הבנה שמטרת השיחות הינה למנוע מאיראן נשק גרעיני, אבל לאפשר לה את המשך התוכנית האזרחית בתמורה להסרת כלל הסנקציות (דומה מאד להסכם של 2015). ולמי שלא הבין - איראן תוכל להמשיך בהעשרת אורניום לרמה נמוכה (מתחת ל-20%) בשטחה למטרות ״אזרחיות״, אבל כנראה תוגבל מאד בכל הפעילות לייצור הרכיבים לנשק גרעיני (תחת המשפט הזה מסתתרות לא מעט סוגיות, שיש לפרק אותן).
2. השיחות ימשכו, אך יתפצלו לשני צירים: הציר הטכני (יום רביעי הקרוב), כלומר משלחות בדרגים נמוכים יותר ומקצועיים הרבה יותר ידונו בפרטים, שירכיבו את ההסכם (ההעשרה, כמויות החומר המועשר שתיוותרנה באיראן, אופי הפיקוח והבקרה, גורל הצנטריפוגות המתקדמות והמו״פ אודותן, אופן הסרת הסנקציות ועוד ועוד ועוד). עצם קיומו של ציר זה מעיד על הבנה אודות מסגרת ההסכם ושכעת הגיע הזמן ליצוק לו תוכן ממשי.
במקביל ימשך הציר הדיפלומטי (יום שבת הקרוב), כלומר שיחות ״עקיפות״ בדרגים בכירים כפי שהתנהלו שני הסבבים הקודמים.
3. עפ״י האיראנים, האמריקאים לא העלו עד כה שום סוגיה, שאינה חלק מתוכנית הגרעין האיראנית, כלומר לא התנהל שיח אודות תוכנית הטילאות האיראנית או אודות השפעתה האזורית ותמיכתה באירגוני טרור.
אני מעריך שבימים הקרובים יחשפו פרטים נוספים לאחר חזרת האמריקאים מחופשת סוף השבוע וחג הפסחא.
יותר מדי ברברת לקראת "הצהרת" ראש הממשלה היום בערב. אין לי שום כוונה לצפות בהצהרה הזו, במיוחד לאור העובדה שככול הנראה לא תהיה בה הודעה על החזרת כל החטופים לאלתר.
אני מציע לכולם לנהוג כמוני.
2
18
537
אין ספק שמדובר בדיווח דרמטי של הטיימס, שחושף את הדילמה המשמעותית אודות הדרך הנכונה לטפל באיום הגרעין האיראני.
בין יתר הסוגיות שיש לעסוק בהן, נכון גם לשאול למי יש אינטרס לפרסם את הפרטים ולמה, בעת הנוכחית, כשמתנהל מו"מ מול האיראנים בנושא. ובכן -במקרה הזה - גם לישראל וגם לארה"ב...
ביבי והממשלה הישראלית מוכיחים לציבור הישראלי, שהיתה כוונה ישראלית להסיר את איום הגרעין האיראני בתקיפה ולא במו"מ, בהמשך לקו אותו היא נוקטת מול כל האיומים בסביבה. אבל האמריקאים מנעו בעת הנוכחית את מימושה (מה שגם מדגיש את התלות הישראלית בהשתתפות אקטיבית של ארה"ב בתקיפה כזו).
טראמפ והממשל האמריקאי מאותתים לאיראנים שגם אצלם (ואצל בנות בריתם) יש ויכוח אודות הדרך הנכונה לטפל בגרעין האיראני וכי כרגע הדיפלומטיה קבלה עדיפות. זו גם דרך לבניית אמון מול האיראנים וגם איתות, שהמונח "כל האפשרויות על השולחן" אוטנטי ויכול להיות רלוונטי פעם נוספת (והרבה יותר רחב מ"רק" פרויקט הגרעין), אם האיראנים לא יגלו את הגמישות הנדרשת במו"מ.
מעניין יהיה לראות את התגובה האיראנית לפרסום והאם תהיה לו השפעה על סבב השיחות הקרוב.
6
355
ביבי, שומע?
ה"פנסיונרים" האלה שאתה מדבר עליהם תרמו לביטחון מדינת ישראל יותר מהרוב המוחלט של אלו השותפים בקואליציה שלך והם לגמרי נחשבים חלק מ"חיילינו הגיבורים". עם ישראל חייב להם תודה ענקית על מה שהם עשו במסגרת שירותם במערכת הביטחון (וחלקם עדיין עושים).
חוצמזה, אם מדובר בקומץ קטן, רעשני ומנותק - למה אתה לחוץ? אולי בגלל שלא מדובר בקומץ קטן ומנותק? אולי בכלל אתה הוא זה שמנותק פה?
סרבנות?! זו סרבנות?! הבעת דעה של כאלה ששירתו ומשרתים במילואים???
סרבנות היא לקבל צווי גיוס ולא להתייצב. סרבנות היא לרקוד לצלילי המילים "נמות ולא נתגייס".
סרבנות היא לבחור שלא לקחת חלק בנטל, למרות צו השעה וצרכי הצבא.
ביבי, רק כשתגנה את אלו בקואליציה שלך שתומכים בגלוי לסרבנות ולהשתמטות המונית, אז (אולי) תוכל לצאת כנגד אלו שרק חושבים אחרת ממך.
1/ אני יודע שזה עלול לתפוס אתכם בהפתעה, אבל יש עוד צד למו״מ על הגרעין האיראני, שהוא לא ארה״ב וישראל (שהיא בכלל לא צד ותכלס, הקווים האדומים שלנו לא ממש מעניינים את האמריקאים) - הצד האיראני. אז לפני שמכתירים את המו״מ בכישלון וחוזרים לדון במועד ואופי התקיפה על מתקני הגרעין האיראניים, אז בואו נדבר שניה על האיראנים ועל הסיכוי להגיע להסכם (מזהיר מראש - זה שרשור קצת ארוך, אבל חשוב): .
מה איראן מנסה להשיג?:
לרוב, אנחנו מתייחסים לאיראנים כסוחרי שטיחים בבזאר בטהראן (ובצדק), אבל במקרה הזה איראן מגיעה בעמדה נחותה ובעייתית מאד למו״מ. שלוש סיבות עיקריות:
1. מצבה הכלכלי של איראן וההשלכה על הזירה הפנימה: הכלכלה האיראנית במצב אולי הגרוע ביותר אי פעם, מה שמייצר בעיות פנימיות הולכות ומחמירות עד כדי איום אפשרי על יציבות המשטר האיראני. הבראת הכלכלה האיראנית יכולה להביא לשיפור במצבו של האזרח האיראני ומכאן גם לצמצם את התסיסה הפנימית. בואו לא נשכח - המשטר האיראני עסוק בעצמו ובשרידותו הרבה לפני שהוא עסוק במעמדו בזירה הבינלאומית.
2. קריסת תפיסת הביטחון האיראנית: הטבעת שנבנתה על מנת להרתיע את האיזור מתקיפה כנגד איראן (ולאפשר לה תגובה כנגד מטרות רלוונטיות) כבר לא קיימת. האיראנים מבינים שהם חשופים יותר מתמיד ואין להם שום כוונה לתת לארה״ב, ישראל או כל מדינה אחרת סיבה לתקוף אותה ולייצר לה נזק משמעותי.
3. פקטור טראמפ: חוסר הוודאות לגבי התנהלותו, גורמת להם להעדיף משחק מו״מ מוכר, ולא להמר מולו. זה לא אומר כניעה, אלא ניסיון לנהל את הסיטואציה בדרך שהוא ״אוהב״.
2/ מה הסיכוי להגיע להסכם?:
בתורת ניהול משא ומתן יש את מה שנקרא ה- ZOPA (Zone Of Possible Agreement) ובניגוד לרבים, אני בהחלט חושב ששני הצדדים יכולים להגיע לאותו אזור מוסכם (ומי שהתווכח איתי לפני ההסכם הקודם, מוזמן להתווכח איתי גם הפעם, אבל תזכרו שפעם קודמת צדקתי). למה אני חושב ככה? כי שני הצדדים מעוניינים להגיע להסכם (כל צד מסיבותיו), ולכן מראש מגיעים עם נכונות להתגמש ולהתפשר. זה לא אומר שלא יהיו משברים בשיחות, איומים כאלו ואחרים ומחרחרי ריב משני הצדדים שיסבירו שכל המאמצים נכשלו, אבל תזכרו - כל קו אדום, יכול להפוך להיות קו ורוד ולהמשיך ולדהות… לכל אלו שטוענים שאני מדבר שטויות, שהרי ארה״ב מרכזת כוחות משמעותיים ואיראן מאיימת בתגובה חריפה ואין ספק שאנחנו שניה מהתלקחות, אני רק רוצה להזכיר שהמעשה הצבאי הוא בשירות הדיפלומטיה (ולא ההפך, כמו שפה לפעמים נוטים להתבלבל). לארה״ב חשוב להבהיר שיש לה גם מקל גדול לצד הגזר הכלכלי ואיראן חייבת להראות שאין לה כוונה להפנות את הלחי השניה (גם לצרכי פנים וגם מול מדינות המזרח התיכון, שברובן מעדיפות לצפות מהצד ולא להפוך להיות חלק מהאירוע).
1
5
136
דברו על התהליך הבעייתי של מינוי ראש שב״כ חדש בתקופה הנוכחית, דברו על ניגוד העניינים שמצוי זה שבאחריותו למנות, אבל תפסיקו לדבר על אלוף (מיל.) אלי שרביט.
שרביט עשה קריירה צבאית מפוארת והיה מפקד חיל ים מעולה. אני בטוח, שבכל תפקיד ציבורי בו הוא יכהן, הוא יבחן לעשות את הדבר הנכון למדינת ישראל.
העובדה שאינו בא מתוך השב״כ, יכולה לאפשר לו בחינה אמיתית של ארגון שכשל ב-7.10 וערעור על הנחות יסוד, שלמי שבא מבפנים יהיה קשה לערער עליהן.
אם בג״צ יאפשר לביבי להחליף את ראש השב״כ, הרי ששרביט הוא מינוי ראוי, לכל הפחות (אם לא למעלה מזה).
אני יודע שאנחנו עייפים. אני יודע שרבים מאיתנו מיואשים. אני יודע שחלקנו תוהים מה כבר אפשר לעשות. אבל אני יודע גם שאסור לשתוק, שאסור לשבת בבית, שחייבים להראות שהציבור המשרת והיצרני מוכן להיאבק על דמותה של מדינת ישראל.
צאו לבימה, צאו לכיכר החטופים, צאו לקפלן, צאו לכל אחת מההפגנות ברחבי הארץ. העיקר צאו. זה הזמן.
אם הוא יכול, אז גם אתם יכולים.













