מיכל דיאמנט, נכדתו של יו"ר הליכוד ורה"מ לשעבר יצחק שמיר: "כבר תקופה ארוכה שאני נמנעת מלכתוב על פוליטיקה. כשאני שואלת את עצמי למה בעצם, יש לי הרבה הסברים ותשובות מנומקות. אין זמן, יש עבודה, יש ילדים וכו׳ אבל אם נודה על האמת, באיזשהו שלב נהיה לי פשוט קשה מדי להכיל את השיח הפוליטי. את ההתלהמות, הכעס והירידה לפסים אישיים. את הרדידות והשטחיות, החלוקה למחנות והשנאה הכל כך מיותרת, שרק הולך ומחריפה. אבל מצד שני… שקט הוא רפש, אמר פעם מישהו, שהלוואי והיו מקשיבים לו קצת יותר בימינו. שקט הוא רפש, והלב שלי הרגיש שלמרות ההסברים הרציונליים להחריד על למה כדאי להמשיך לשתוק – זה פשוט כבר לא אפשרי יותר. עברנו ארבע שנים של כאוס. שנים של קרע קשה בעם, של הטבח האיום ביותר בתולדות המדינה ושל מלחמה בכמה חזיתות, שגבתה אבידות רבות. ואמנם התקופה הזו הוכיחה שיש כאן עם מופלא וגיבור - אבל גם הראתה שיש כאן מנהיגות שמתוך שיקולים פוליטיים ציניים, פוגעת באופן מודע באחדות ובחוסן הפנימי של העם; וראש ממשלה, שבניסיון להרחיק את עצמו מאחריות לטבח שקרה במשמרת שלו יהפוך גם את מוסדות המדינה ואזרחיה ל״אויבים״: בג"צ, אזרחים שהפגינו, צה"ל, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, המזכ"צ וראש המל"ל (והרשימה עוד פתוחה). כולם, לשיטתו, הם שמאלנים ממורמרים שמבקשים לפגוע במדינה – ורק הוא צדיק יחיד בסדום שלא נושא בשום אחריות לשום כישלון. הרצפה עקומה, גרסת ראש ממשלת ישראל. ושם, לדעתי, טמונה הבעיה הקשה ביותר של המדינה כיום. התפיסה הזו של אי לקיחת אחריות ושל הסתה ופילוג ממניעים פוליטיים, כולל פגיעה בנכס הגדול ביותר של עם ישראל, החוסן שלו – היא בעיני התפיסה שהובילה אותנו לשביעי באוקטובר, ועוד עלולה להוביל אותנו לאסונות רבים. ״בתולדות עמנו ידענו שגשוג והצלחה בימיי אחדות; ידענו פגעים ואסונות בימי פילוג. כוחנו אך ורק באחדותנו מול אויבינו ומבקשי נפשנו", אמר פעם איש חכם מאד, שהוא במקרה גם סבא שלי. ועכשיו הגיע הזמן להחליף דיסקט. לשנות את התפיסה, ללמוד מהטעויות, לחבר ולתקן, ובעיקר לדאוג לכך שאסון כזה לא יחזור לעולם. התלבטתי הרבה בשאלה למי להצביע הפעם, וזה ממש לא היה פשוט. על אף שההגדרות של ימין ושמאל השתנו בצורה מופרכת בשנים האחרונות - אני עדיין דובקת בהגדרות הישנות והטובות, ורואה בעצמי אשת ימין מובהק. אני מאמינה שאסור לוותר על שטחים, חסידה של קיר הברזל (כן, שוב ההוא מ"שקט הוא רפש"), חושבת שמערכת המשפט זקוקה לשינוי ותומכת בכלכלה חופשית. לצד זאת, אני גם אשת ימין שמאמינה באחדות וחוסן פנימי, ורואה בכל פגיעה בהם - ובמי שפוגע בהם - איום חמור לקיומה של המדינה. אז עם כל המטען הזה, ולאחר מחשבה רבה, הגעתי למסקנה שהקול שלי ילך בבחירות האלו לנפתלי בנט ומפלגת ביחד. פגשתי את בנט לראשונה בבחירות 2013, כשבא לעשות חוג בית בבר ״המזג״ התל אביבי. הקהל במקום ממש לא היה קהל אוהד באותה תקופה אבל את בנט זה לא עניין, הוא בא לדבר עם כולם, גם אם הם לא ממש בצד שלו. כבר אז חיבבתי את התכונה הזו. ואלו גם האנשים המרשימים שהביא לרשימה, זה גם הניסיון הפוליטי והיכולות המוכחות שלו, אבל זו בעיקר העובדה שהוא, כמו שכתבתי קודם, באמת מוכן לדבר ולהקשיב לכולם, בלי אבחנה של "אנחנו" ו"הם". וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים בימים האלו. אז בבחירות האלו, אני מצביעה לבנט. כי אני עדיין אופטימית ומאמינה שיכול וצריך להיות כאן יותר טוב, וכי לדעתי הוא האדם שיכול להוביל אותנו לשם"