זה מדהים לראות איך מילה קטנה בת ארבע אותיות גורמת לאנשים מבוגרים להרטיב במכנסיים מרוב פחד. תעשו ניסוי חברתי קטן: תזרקו את המילה ״שמאל״ לחלל האוויר בארוחת שישי משפחתית טיפוסית, ותראו איך חלק מבני המשפחה שלכם מנסים להתעלם באלגנטיות, וחלק עם מבטים מודאגים כאילו סיפרתם על מחלה קשה. פוליטיקאים מזיעים, מגישי אולפנים מגמגמים, ואנשים מתרחקים מכם בבהלה כאילו הרגע התעטשתם להם עם קורונה ישירות לתוך הפרצוף. מתי בדיוק הפכה המילה ההיסטורית הזו למצורעת הרשמית של הפוליטיקה הישראלית? כולם רועדים, ממציאים הטיות אקרובטיות מביכות בשידור חי, העיקר רק לא להיתפס עם המילה המפורשת. יש לנו את אנשי ה״מרכז״. אנשים טובים בסך הכל, באמת, אבל כאלה שמעדיפים להתכווץ וללכת על ביצים. ״אנחנו מרכז״ הם לוחשים במעין התנצלות, כאילו מצאו את הנוסחה המושלמת לא להרגיז אף אחד. אבל בואו, תסתכלו רגע אחד במראה ותשאלו את עצמכם בכנות: בא לכם להיות בני גנץ? אתם רואים כמה זה נראה פתטי מבחוץ, הניסיון הנואש הזה לרקוד על כל החתונות, לשתוק ברגעים קריטיים, לבלוע צפרדעים ולקוות שכולם ימשיכו לאהוב אתכם? זה באמת מה שאתם רוצים להיות? ״מרכז״ זו הרי לא אידיאולוגיה, זו פשוט חוסר היכולת להישיר מבט ולהגיד: ״אני ימין״ או ״אני שמאל״. זה ניסיון מתחנף לפשרה היכן שנדרשת עמדה ברורה. מי שמנסה להתנער מהמילה ״שמאל״ מבצע מחיקה היסטורית מחושבת וחוטא בכפיות טובה כלפי אלו שבנו לו במו ידיהם את הבית הישראלי. לא, ממש לא בושה להיות שמאל ולומר זאת בגאווה. תשננו היטב: השמאל של דוד בן גוריון הקים את המדינה הזאת מאפס. השמאל קלט כאן מיליוני עולים חסרי כל, בנה את צה״ל, את הכור הגרעיני, והוביל ניצחון היסטורי מוחץ מול שבעה צבאות ערב במלחמת ששת הימים. הוא גם חתום על ההעזה הבלתי נתפסת של מבצע אנטבה. השמאל הוא דגל ישראל שמתנופף בראש התורן, אותו דגל שהחלטתם שנשדד ושייך כיום רק למתפרעים המבעירים אש בגבעות השומרון. השמאל אינו סתם קריקטורה של מנותקים ששותים אספרסו. שמאל זה ענקי רוח דגולים כמו ישעיהו ליבוביץ׳ ענק שחבש כיפה, הקפיד קלה כחמורה, נביא זעם חריף, יהודי צלול פי כמה מכל מעלי הגרה הפוליטיים של ימינו, שמתהדרים ביהדות מזויפת רק לגריפת מנדטים. שמאל זה תרבות חיה, בועטת ומדממת שניפצה פרות קדושות. ענק תרבותי כמו חנוך לוין, ששם לנו מראה כואבת וגאונית מול הפרצוף המדושן, ממש כשכולם היו שיכורי אופוריה עיוורת. שמאל זה הומור משובח, סאטירה מושחזת כתער, ולא לקט פתטי של בדיחות עדתיות יבשות באולפני תעמולה. בואו נבדוק שוב מה מציע מחנה הימין שאוהב להתנשא. אסון שבעה באוקטובר, מזוודות דולרים לחמאס במזומן, קריסה מערכתית ומוסרית באסונות איומים כמו מירון והכרמל, רצח רבין, והבטחות חלולות על ניצחונות מוחלטים. תפסיקו להתנצל. שמאל זו גאווה עצומה, מרכז זה פשוט מביך, והימין? הוא האסון הקולוסאלי שממנו כולנו מנסים עכשיו לקום בקושי רב. במקום להתחבא, תעמדו סוף סוף זקוף, ותגידו מול כולם ״אני שמאל״. בקול רם ובלי טיפת בושה.