מוטיב חוזר שזיהיתי עד עתה במסעדות ובתי קפה בת"א:
תמיד עמדת המארחת לא מאוישת. אתה נכנס פנימה, נתקל במלצרית (לעתים אף חושב שזו המארחת), שואל אם יש מקום/אפשר לשבת עם לפטופ והיא אומרת לך "נראה לי, רק שאתה צריך לשאול את המארחת", ומפנה אותך לצאת ולהמתין בעמדת המארחת עד שזו תועיל לבוא
ספציפית היום היה גם הדיאלוג המוזר הזה, בקפה מול דיזנגוף 99:
אני: אפשר לשבת פה עם לפטופ?
מארחת: אה... נראה לי שכן. רק שיכול להיות שאצטרך להקים אותך
אני: סליחה?
מארחת: יכול להיות שמתישהו אצטרך להקים אותך
אני: אני לא בטוח שאני מבין. אני מתיישב, מזמין משהו... למה שמתישהו תקימי אותי?
אהבתי מאוד את ההשקעה בהבדל בעטיפה בין אלבום א' לאלבום ב'. פשוט שינו לו את צבע החולצה בפוטושופ.
כמו כן: האם אפשר לשמוע את ב' בלי לשמוע קודם את א', או שאז לא מבינים כלום?
ובדמיוני אני שגיא כהן, הנוזף בביקורתו במארחת, שמקבלת אותי, בודקת את הזמנתי ומובילה אותי לשולחן תוך כדי שהיא מקבלת הזמנה בטלפון הנייד הדבוק לאוזנה
אנשים חדי אונה זה עצוב
רגע לפני שרה"מ נתניהו מגיע לדימונה, קבלו את נועה דדון בת ה-24, ישנה עם הבובה של ביבי כבר 3 שנים. היא קנתה משיין (יש לה גם חולצות וכיפות ומגן טלפון).
"יש אשמה בכל הממשלה. אבל קודם כל זה הצבא. ראיתי כל כך הרבה דברים שלא פרסמו, רק כי הרבה אנשים לא רוצים אותו בממשלה. ואני לא יודעת. לשבת עם ערבים כמו איזנקוט"
אני: אבל איזנקוט לא ערבי.
"הם לא ראויים לשבת בממשלה. הוא עשה כל כך הרבה דברים כמו להחזיר את החטופים."
לא היה ולא יהיה ווימפ בכיין וקוטר כמו ג'קו אייזנברג. פשוט אפס שכמעט 20 שנה מתבכיין על heat שקיבל בעקבות דברים מטומטמים שאמר בראיון ומשתמש בזה בכל פעם מחדש לעוד קאמבק כושל
עברו 17 שנה, הגיע הזמן שקשת תתגבר על ג'קו אייזנברג haaretz.co.il/gallery/opinio…













