אני עוד זוכר את הפעם הראשונה שהצבעתי לרשימה המשותפת. זה היה בספטמבר 2019. זה לא היה קל, אבל זה היה כל כך משחרר. ומה אני אגיד לכם? היד שלי בהחלט רעדה. חשבתי על מה יגידו החברים, מה תגיד המשפחה. יגידו שאני ״מצביע לערבים״, או גרוע מכך, שאני ״מצביע לתומכי טרור״. ובכל זאת, חשבתי שאם כל האפשרויות האחרות הלכו כל כך ימינה, אפילו מרצ של ניצן הורוביץ, אני צריך ללכת קצת יותר שמאלה, כדי לאזן את המפה. מאז, הצבעתי בכל פעם לרשימה המשותפת או לחד״ש-תע״ל. אבל כבר בפעם השנייה הבנתי שאני לא מצביע כדי ״לאזן את המפה״. אני מצביע כי אני מאמין בכל רמ״ח איבריי שאלו בדיוק הערכים שמייצגים אותי: שלום, שוויון ודמוקרטיה לכולם ולכולן. מאבק משותף, נחוש ובלתי מתפשר נגד עליונות יהודית, נגד הכיבוש, נגד ההשמדה ונגד העוול. ולכן, כשהאדם הראשון שהוביל את הרשימה המשותפת הציע לי להצטרף ללשכה שלו לפני שנתיים, לא היססתי לרגע. וכשהציעו לי לנהל את הקמפיין העברי של הרשימה המשותפת, שוב לא היססתי. כי מה לעשות? אני שמאלן. ואני שלם עם זה. אני יודע במה אני מאמין, ואני יודע על מה אני לא מוכן לוותר. אז לכל השמאלנים והשמאלניות: אל תתנו לאף אחד לערער אתכם בגלל הערכים שלכם. אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להתבייש בעמדות שלכם או להסתיר אותם. אל תשתקו מול העליונות, מול האפרטהייד ומול ההשמדה. אל תתנצלו על הדרישה לשלום, לשוויון ולחיים משותפים. ואל תוותרו על האמונה שאפשר לבנות כאן עתיד אחר. למען השותפות. למען השלום. למען השוויון. למען הדמוקרטיה. למען עתיד טוב יותר, מהנהר ועד הים. יש אפשרות אחרת.