מי בכלל קבע את החלוקה הזאת, שימין זה שמרנים ושמאל זה ליברלים? סתם חלוקה קוטבית מיושנת, אקראית וחסרת משמעות – סוג של מלכודת מנטלית. במקום ימין-שמאל, למה לא למעלה-למטה, קדימה-אחורה, מהר-לאט, או בלי חלוקה בכלל? אולי הגיע הזמן לחשוב אחרת, כמו הסלוגן המפורסם של אפל, "Think different"?
חשוב לדעת להגיד לא. לא, לא, לא. לא מסכים, לא מתאים, לא מאשר, לא רוצה. להגיד לא ללא רגשות אשם. ה'לא' טוב לבריאות שלנו – הוא מחזק את החוסן הפנימי. חשוב להגיד לא, אבל לדעת שהתשובה היא תמיד כן.
אז מישהו אמר שאי אפשר להגיד מה האמת, אבל לא להגיד דבר זה ויתור. וזה נכון. בשביל האמת לא צריך להגיד דבר, אבל לשתוק זאת גם לא אופציה. הדבר הקרוב ביותר שניתן לומר הוא שלוש איכויות: קיום, תודעה, בליס. מתוכן, בליס הוא המוזר. אך החוויה הישירה מלמדת שככל שמתקרבים לאמת, חווים אושר עילאי.
כל הדתות טועות. אי אפשר לקחת מערכת חוקים, אמונות ודעות ולהלביש אותה בסופרפוזיציה על האין-סוף. זה האין-סוף בכבודו ובעצמו. מה אפשר כבר להגיד עליו? כל מילה תהיה שקר. אבל זה גם לא אומר שהאתאיזם צודק. האין-סוף חסר דעה אך לא אדיש. אולי מתוך חמלה הוא מושך אותנו בחזרה לטבע האמיתי שלנו.
אומרים שהאהבה היא מהלב כי האנרגיה הזאת מתפרצת מאמצע החזה. אבל הלב הוא לא באמצע, הוא נמצא בצד שמאל. לכן דווקא צ'אקרת הלב, הממוקמת באמצע, מדויקת יותר. צבעה של צ'אקרת הלב הוא ירוק – צבע של צמיחה, ריפוי והתחדשות. כמו האביב, האהבה מרפאה, וכשהיא מתפרצת – זה כמו הגנגס שעולה על גדותיו.
The rose is meaningless – but it is so significant, so beautiful.
The whole existence is significant, but not meaningful.
Meaning is of the mind, and significance is of the heart.
אז יש לייף האק כל כך פשוט, שאף אחד לא מדבר עליו. אולי בעיקר בגלל שאי אפשר לשווק אותו. זה סוד ומעשה ממש חתרני, שמורד בכל מה שאנחנו מכירים: במקום לאהוב את זה או את זה – לאהוב את הקיום עצמו. קיום טהור שאינו תלוי בדבר. איזה אומץ צריך כדי להשתחרר מכל מושאי הלב, ולהתאהב בעצם קיומנו.
You have fallen in love with a woman, this is a small matter. You have fallen in love with a man, this is a small matter. Once you fall in love with existence itself, with life itself, then it is the great matter. Zen masters call it 'the great matter’.