mor reches (@MorReches) header
mor reches (@MorReches) profile picture

על כדורגל מספרים באהבה או לא מספרים בכלל.. קשר הורס בדימוס ( בעיקר רצועות ועצמות של עצמו ). ספרטק רמת גן זה בדם

Joined October 2022
Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)Photo by mor reches (@MorReches)
קוקו קיבל תחילת העונה את המספר 32.. התבאס. ניסיתי לעודד אותו ולספר שהאדם עושה את המספר ולא להיפך- לא עזר. בסוף פתחתי לו את היוטיוב, הראיתי לו ביצועים של בובו וויירי באינטר ושל קרליטוס ביונייטד, הילד פשוט עף! בינתיים אנחנו אחרי המחזור השלישי- קוקו עם כיבוש בכל מחזור! בזכות המספר הוא אומר לי (-: אין על נוסטלגיה בעולם 💪
7
38
1,410
אחד התותחים באירופה, ספרד וכמובן בישראל 💪@AdaniYossi
מחפש עבודה. פתוח להצעות בכל אחד מהתחומים שעסקתי בהם ב-20 השנים האחרונות: כדורגל, ספורט, תוכן, דיגיטל, תקשורת, ניהול קהילות ואנשים, וכל מה שביניהם. קורות חיים, ניסיון, תיק עבודות, המלצות וכיו"ב יסופקו לכל דורש. תהיו טובים ותרטווטו, ואם יש לכם משהו להציע, אני כאן 🙂
1
5
233
מבלי ששמתם לב היום יערך אחד המפגשים הפיקנטים שנראו בשנים האחרונות על כר הדשא, תרתי משמע.. אז הערב ב-21:45 איטליה תארח בסן סירו את צרפת בליגת האומות. הדמות המרכזית במפגש זה תהיה מאמן הטריקולור- זינאדין זידאן כמובן. כנראה שהמחשבה הראשונה שתעלה בראשם של עכברי הכדורגל היא אותה הופעת פרידה טראגית ככדורגלן פעיל מול אותה איטליה בגמר מונדיאל 2006. תופתעו לגלות אבל לא רק בגלל הזיכרונות "הכואבים" ממרקו מטראצי מספקים את הפיקנטריה היום. בקדנציה האיטלקית של זיזו ביובנטוס הגדולה אי שם בשנות ה-90 הוא פגש את אחד מחבריו הקרובים ביותר, קראו לו רוברטו פלאבו שהיה שף מקומי של מסעדה צנועה בטורינו. כמעט כל יום השניים בילו יחדיו ומעבר לאוכל המשובח של רוברטו נרקם בניהם קשר מיוחד: " המקום הזה נתן לי להרגיש כמו בית" סיפר זיזו. לא חלף זמן רב עד שכל חבריו של הצרפתי התמכרו למטעמיו של פלאבו. ההתמכרות ההיא הייתה כה חזקה עד שרגע לפני המונדיאל בצרפת ב-1998 זידאן וחברי הטריקולור ממש דרשו למנות את האיטלקי כשף הרשמי של הנבחרת. כמו שנאמר הכדורגלנים צועדים על קיבתם.. רוברטו פינק את הצרפתים במאכלים משובחים ואלו יצאו לתקופתם היפה ביותר עם זכייה במונדיאל ההוא וביורו שנתיים לאחר מכן. כנראה שלא תופתעו לגלות שהדבר הראשון שעשה זינאדין לאחר מינויו היה למנות שוב שף חדש ישן אותו אתם מכירים כעת. היום אותו שף רוברטו פלאבו שבינתיים פתח מספר מסעדות מפוארות יפגוש את נבחרת מולדתו, כמו שנאמר.. מפגש פיקנטרי במיוחד 👨‍🍳
1
9
813
חמסה חמסה חמסה חמסה על הבנאדם המוכשר הזה ואחת הסיבות המרכזיות שאני עוד נשאר בטוויטר @EinhornOmer 👏
חמסה חמסה חמסה חמסה עוקבים. תודה. התחלנו מפנטזי וכתיבה על פארמה של שנות ה-90 והגענו לפה: מכבי חיפה, ארסנל, לברון, מוריניו, ברונו, אגדות מועדון, בלמי טופ, ועוד. מי מהמכובדים שעוקב כאן ועדיין לא הזדמן לו להאזין לפרויקט שלי שבו אני מתרפק על כדורגל של פעם - אתם מוזמנים בחום.
2
11
689
אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים.. במקרה הזה של אוהד רוסאריו סנטרל היא שווה אלף מכאובים ואף יותר. זה לא ממש סוד שלאוהד הארגנטינאי הממוצע חסרים כמה ברגים בראש עליהם הוא ״מפצה״ בטונות של תשוקה ורגש.. לא יודע בדיוק מה הסיפור של הבחור בתמונה, אבל לא צריך להיות רופא כדי לשער שהוא יצא מהליך רפואי כלשהו עם כל הצינורות והזונדות שיוצאות לו מהאף ומאוזניו. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי לראות את הקבוצה שלו זוכה באליפות, במשך 96 דקות החלום המתוק הזה התגשם אך אז ברגע אחד טהור/ טראגי ( תלוי את מי שואלים ) בוקה כבשה והכל התרסק, את התואר הסנסציוני הזה חוגגים בבונבונרה החלום שלו התנפץ לרסיסים.. יחד איתו גם הלב 💔
9
1,572
האם כדורגלן יכול להיכנס לכלא בגלל מעשיו על כר הדשא ❓ בעקבות מקרה המוות הכל כך טראגי של חסוס דה מיגל אמש לא מעט ספקולציות הועלו ברשתות החברתיות ( גם בעמוד זה ) ונשאלה שאלה אחת מרכזית: האם יתכן מצב שבו חסוס אוואנו, ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח בעקבות הכניסה הקשה שגרמה למותו של יריבו? והאם בכלל ספורטאי יכול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח בגלל אירוע שהתרחש על המגרש? שאלה זאת מחזירה אותנו אי שם ל-16 באפריל 1994, במשחק הליגה הסקוטית בין גלזגו ריינג'רס לבין ריית' רוברס, התנהל טראשטוק בין חלוץ גלזגו פרגוסון לבין מגן היריבה-ג'וק מקסטיי. אחרי לא מעט ויכוחים מילוליים השניים הגיעו למאבק על כדור בצידי המגרש, מקסטיי ניצח בקרב זה ומיד חטף מהחלוץ הסורר נגיחה בברוטאליות בראשו, מה שנעלם מעיני השופט. מיד לאחר אותו משחק, סוגיה זאת עלתה לראש סדר היום לא רק בכדורגל המקומי אלא גם בכל מקום אפשרי בסקוטלנד. מכיוון שלפרגוסון היה כבר עבר פלילי של מעשי אלימות מחוץ למגרש, הוא הועמד למשפט פלילי, הורשע בתקיפה, ובאוקטובר 1995 נגזרו עליו 3 חודשי מאסר בפועל (מתוכם ריצה 44 ימים בכלא בארליני). מה אתם חושבים יהיה הפעם.. האם אוואנו יענש גם מחוץ לגבולות המגרש והאם בכלל יש מקום לעונש שכזה?
5
6
1,628
עצוב כל כך.. נקבע מותו של חסוס דה מיגל- חלוץ טנריפה אחרי הפגיעה הכל כך ברוטאלית במשחק קבוצתו מול אנדורה בליגה השנייה בספרד.. כנראה שכולם הספיקו לראות את הכניסה המכוערת כל כך של שוער אנדורה חסוס אוואנו. באמת שאני רואה כדורגל מאז שאני זוכר את עצמי, אבל בגועל נפש שכזה מעולם לא נתקלתי, אשכרה ניסיון רצח מכוון ושום הגדרה אחרת לא תתאים במקרה הזה. מה שעוד יותר מרתיח שגם לאחר הסיכול הממוקד אותו פרא אדם לא טרח אפילו להסתכל אחורה ולראות מה הוא עולל. סביר מאוד להניח שכעת לאחר התוצאה הסופית הוא יבכה ויתנצל אבל לצערנו בעולם שלנו אי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. המשך המקרה הזה צריך להיות חד וברור למען יראו ויראו בעתיד- חסוס אוואנו חייב להכנס מאחורי סורג ובריח ולכמה שיותר זמן 💔
10
20
4,526
mor reches retweeted
מוריניו כמו מוריניו הבין שהוא לא צריך לשלוט בכדור ובקצב המשחק כדי לנצח בקאמפ נואו, ואולי אפילו להיפך. הוא בנה על משחק הגנה קבוצתי ומתואם בשילוב התקפות זריזות ויעילות וזה עבד לו הכי טוב שאפשר. כדי להבין עד כמה בארסה שלטה במשחק אפשר להסתכל על הנתונים הקבוצתיים: 320-569 מסירות מדויקות 94-349 מסירות מדויקות בחצי היריבה 49-157 מסירות מדויקות בשליש האחרון 42-55 בכניסות לשליש האחרון 38-62 באחוזי החזקה בכדור 10-18 באיומים לשער 24-36 בנגיעות הכדור ברחבת היריבה המשחק שוחק בשליש של ריאל כמעט כפול (!) מאשר בשליש של בארסה (37% מהזמן לעומת 19%). זה מתחדד אפילו יותר כשמסתכלים על הנתונים האישיים: כל ששת השחקנים שרשמו הכי הרבה נגיעות בכדור מגיעים מברצלונה - רודרי, פדרי, מרטין, קוברסי, קאנסלו וימאל. חמשת השחקנים הראשונים ברשימה הזו רשמו גם הכי הרבה מסירות מדויקות בקלאסיקו הזה. גם שלושת השחקנים שיצרו הכי הרבה מצבי הבקעה הם נציגים של בארסה - גורדון, קאנסלו ופדרי (4 לכל אחד). מוריניו התבסס על עקרונות אחרים. הקבוצה שלו הובילה את המשחק בכדורים ארוכים מדויקים (6-27), חילוצי כדור (46-54), חטיפות (7-14) ומאבקים מוצלחים על הכדור (44-52). אמנם היא איימה פחות לעבר השער, אבל המצבים שלה היו טובים יותר לפי מדד השערים הצפויים (xG) - 1.94 לעומת 1.19 - ועדיין, היא כבשה קצת יותר משהייתה אמורה לפי המדד המתקדם הזה. וגם זה מתבטא בנתונים האישיים. 5 מ-6 שחקני השדה שרשמו הכי הרבה חילוצי כדור הם שחקני הבלאנקוס (כל אחד מהם עם לפחות 6 חילוצים). 3 מ-4 השחקנים שרשמו הכי הרבה חטיפות הם שחקני ריאל (כל אחד מהם עם לפחות 2 חטיפות). וגם 7 מ-8 השחקנים עם הכי הרבה כדורים ארוכים מדויקים מגיעים ממנה (כולם עם לפחות 47% דיוק). המשחק אמנם הוכרע משני שערים של הכוכב קיליאן אמבפה, אבל המנצח הגדול של הערב הזה היה קודם כל ז׳וזה מוריניו. אני חשבתי שהוא בדרך הביתה בפיגור 3-1 ברומא אבל מאז הוא לא מפסיק לנצח, ובאופן מרשים. מהפך דרמטי ל-3-4 ברומא, 1-4 מול סביליה ולייפציג ועכשיו ה-1-2 בקלאסיקו - שהיה איבוד הנקודות הראשון של ברצלונה בליגה העונה, כזה שמצמצם את הפער בפסגה ל-3 נקודות בלבד כשיש עוד קלאסיקו ביתי בעוד חצי שנה. ערב שהזכיר לי את מוריניו של פעם והסתיים כמו שמוריניו ההוא, וגם הנוכחי, הכי אוהב - לנצח. לא אכפת לו איך.
2
4
33
2,292
קצת אחרי החתימה של אייל ברקוביץ׳ בשורות סהות׳המפטון הוא נסע עם אביו לביתו החדש באנגליה וחשב איך יוכל להתפרסם במהרה.. לפתע, צץ רעיון במוחו של הקוסם הקרימינל: ״אבא, אוטוטו אנחנו פוגשים את מנצ׳סטר יונייטד אצלנו בבית, אולי אני אתפוס לקאנטונה בחמינדוס כמו שתפסתי לזוהר? זה בטוח יתפוס את הכותרות הראשיות בכל העיתונים״ למזלו הגדול של ברקו, אבא זאב הוריד אותו מהעניין הלא ממש חכם הזה.. בסופו של דבר הוא אכן פגש את יונייטד וקאנטונה ועלה לכותרות בגלל נסיבות קצת שונות- התצוגה הכי גדולה של שחקן ישראלי אי פעם בלי תחרות בכלל..
This quoted post is unavailable.
4
82
18,662
ממשיכים ללוות את הפועל באר שבע במסע האירופי והפעם מול סן ז׳ילואז הבלגית.. אומנם בשנים האחרונות הרבה נהגו לחשוב שמדובר בסיפור סינדרלה אך מדובר בסיפור אגדות אחר לחלוטין- ״היפיפייה הנרדמת״. עם שחקן פוקר מדופלם שהעיר אותה משנתה הארוכה, מאניבול מטורף, חלאיילי שלנו ומפגש פיקנטרי במיוחד עם האקס על הקווים . ערך ואח: איתי צור 🎥
9
419
פתאום לראשונה בחיי אני מת לחזור להיות תלמיד 😜 @ShtenzY
יש כאן מורים/מורות/אנשי חינוך/ ספרניות? ⚽ השנה אני מגיע גם לבתי ספר היסודיים דרך גפ״ן, עם מפגש על ספרי "בעיטת פתיחה" וסיפורי החיים של אגדות הכדורגל. רוצים שאגיע לבית הספר שלכם או של הילדים שלכם? מגיע גם לספריות, מועדונים ועוד דברו איתי! ואם בא לכם להיות חברים, תשתפו 🙏
1
103
mor reches retweeted
1/3 חווה אלברשטיין שרה ״לונדון לא מחכה לי״ וסיפרה על הסרטים, הטלוויזיה המצוינת והאנשים האדיבים, אבל אווירת הכדורגל והמשחקים הנפלאים בבירת אנגליה בהחלט מחכים לכם - והם ראויים לאזכור של כבוד אפילו לפני היתרונות האחרים של לונדון שהיא מנתה בשירה האהוב. היא כנראה העיר היחידה בעולם שבה אפשר לתפוס שלושה משחקי כדורגל באיכות גבוהה תוך יממה וחצי ולהישאר עם טעם של עוד. ביום רביעי טסתי עם חבר טוב לעיר הכדורגל הטובה בעולם ובשישי בבוקר נכנסנו לאווירה עם החנות הענקית והמפורסמת ״Classic Football Shirts״. המחירים היו גבוהים מאוד אבל היה כיף להסתובב בחנות ולהסתכל על כל העיצוב המיוחד שכל כולו כדורגל עם שלל החולצות המיוחדות, הכדורים מכל המונדיאלים, ושאר המרצ׳נדייז המגניבים. אפילו מדדנו את הגבהים שלנו ביחס לשחקנים המפורסמים בהיסטוריה ושיחקנו בפיפ״א 2017. באותו ערב הגענו לאצטדיון האולימפי הגדול והיפה שנחנך ב-2012 ומכונה גם ״לונדון סטאדיום״. נסענו כמעט שעה בתחבורה ציבורית כדי לצפות במנור סולומון ובווסטהאם, הקבוצה האיכותית, העשירה והמוכשרת ביותר בצ׳מפיונשיפ, שאירחה את קווינס פארק ריינג׳רס (QPR). העידוד היה לא רע, בעיקר לפני תחילתו של המשחק עם עשרות דגלים ביציע מאחורי השער, הפרחת בועות שידועות כאחד מסמלי המועדון, תפאורה וטקס מיוחד לשוער העבר הצ׳כי לודק (לודו) מיקולסקו שהלך לעולמו בחודש שעבר לאחר מאבק במחלת הסרטן. עוד לפני שנכנסנו לתוך האצטדיון, ובטח בחנות הרשמית של המועדון, זיהינו בעיקר חולצות עם שמו של הסמל הגדול ביותר של הקבוצה הנוכחית, ג׳ארוד בואן. כמעט כל חולצות השחקן שראינו היו עם השם שלו, ומלבדו בלטו שמות של שחקני עבר אגדיים כמו מארק נובל ופאולו די קאניו. כבר מתחילת המשחק האוהדים דיברו בעיקר על החבר׳ה באגפים, סולומון ובואן, אבל הם לא קיבלו מספיק כדורים ומשחק ההתקפה של הפטישים נווט בעיקר על ידי המגן הימני קייל ווקר-פיטרס והקשר ההתקפי הצעיר דווין מוקאסה. שניהם היו מאוד לא מדויקים ואיבדו המון כדורים. מנור עשה כמה דריבלים יפים מאוד באגף שמאל שקידמו את הכדור וגררו מחיאות כפיים ושאגות שמחה מהיציעים. לצערנו זה לא תורגם לשער או בישול והוא הוחלף בדקה ה-68 בעקבות שאריות המחלה שבגללה גם לא פתח במשחק השני של הנבחרת מול אירלנד. מאוד התרגשתי לצפות מהיציע באחד השחקנים הכי אהובים עליי, שמייצג את המדינה שלנו בכבוד גדול כבר כמעט עשור. האורחת עלתה ליתרון בפנדל מפוקפק ואז ווסטהאם הגבירה הילוך והתחילה ללחוץ. באופן לא מפתיע, ככל שהמשחק התקדם, השחקן המרכזי והמשמעותי ביותר על כר הדשא היה בואן, השחקן הטוב ביותר בשתי הקבוצות, עם ניסיון בינלאומי עשיר. רוב ההתקפות עברו דרכו, הוא כבש את ה-1-1 אחרי פריצה מהאגף וכיבוש מהריבאונד אחרי הדיפה של השוער ובתוספת הזמן ניגש אל הנקודה הלבנה כדי לבעוט פנדל שיכל להכריע את המשחק ולתת לקבוצתו את כל 3 הנקודות. פירס צ׳ארלס הצפון-אירי בן ה-21, השוער הצעיר והמוכשר שנרכש בקיץ האחרון על ידי מנצ׳סטר סיטי ומיד הושאל לק.פ.ר, עצר את הבעיטה החדה והשטוחה ואז קם במהירות והדף גם נגיחה אל עבר המשקוף, גם הריבאונד השני הגיע לשחקן של ווסטהאם אבל הוא בעט מהאוויר מעל השער וצ׳ארלס חגג את המהלך האישי המדהים שלו. למרות שהחמיץ ברשלנות האוהדים המשיכו לעודד את בואן ומאוד שמחתי לראות את זה. אחרי שריקת הסיום עשרות אלפי אוהדים התכנסו יחד בהליכה אל התחנה הסמוכה שבה יש מטרו ורכבת וזה נוהל באופן מוזר ומרשים (ומעייף) על ידי הסדרנים המקומיים שהחזיקו שלטים מתחלפים עם ״Go״ ו״Stop״ כדי לנהל את העומס ברחובות ולמנוע צפיפות ודוחק מסוכנים. בשלב הזה העידוד והטירוף של האוהדים היה חזק יותר מאשר לכל אורכו של המשחק. כל האירוע ממש לא הרגיש כמו ליגה שנייה, האצטדיון מרשים בטירוף והסביבה שלו מאוד יפה, טיילנו בה כמה שעות לפני המשחק ומאוד נהנינו. המתחם היה מלא בדוכני אוכל מגוונים והמון סוגים של בירות והחנות הייתה גדולה ומרשימה. מועדון כזה ראוי וצריך להיות בפרמיירליג, בטח עם הקבוצה האיכותית והמוכשרת שיש לו, ואני מאוד מקווה שמנור וחבריו ישלימו את המשימה ויחגגו עלייה בסיום העונה. לשם כך המאמן יצטרך להשתפר באופן משמעותי או להתחלף, כי הכדורגל היה בינוני בלשון המעטה ומרבית האוהדים התלוננו עליו, ובצדק. ככה המשימה שהיא גם ככה קשה, בליגה ארוכה, עמוסה ואינטנסיבית, תהפוך לקשה בהרבה >>
2
6
28
1,720
שרשור הצגה של שער הצגה.. יאלה 30 שנה 🇧🇷
אם תשאלו את האדם ברחוב על העיר קומפוסטלה, הוא יספר לכם על צליינים נוצרים, נזירות משועממות וכמרים עם בעיות ברכיים, אני אומר: "קומפוסטלה! עיר של כדורגל!" אז יאללה, לרגל חגיגות 30 שנה(!) לשער הגדול של רונאלדו פנומנו מול קומפוסטלה נצא "למסע" על העיר, הגול, השחקן ומה שביניהם>
1
1
768
״בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה! חוץ מלקחת פטיש ולדפוק לו על הרגל עשו הכול כדי ״לשבור״ אותו! מה שלא עשו הם לא הצליחו לדגדג אותו, זה לא הגיוני מה שהילד הזה עושה״ ב-12 לאוקטובר 1996 ילדון ברזילאי בן 20 פגש את קומפוסטלה באצטדיון מולטיוסוס דה סן לאסארו וכבש את אחת השערים היפים שידע המשחק. את הציטוט במעלה הציוץ שלף בסיום המשחק מאמנו דאז בובי רובסון שפשוט תפס את הראש בתדהמה. לא רק המאמן האנגלי נותר המום באותו יום.. למרות שכולם כבר הכירו את החלוץ הצעיר שעשה עד אז שמות באיינדהובן ובשורות הנבחרות הצעירות של הסלסאו, הסלאלום הבלתי נשכח ההוא הוכיח לכולם שמדובר בזן חדש ונדיר מסוגו. עבורי ועבור רבים שכמותי היום לפני 30 שנה בדיוק התגלה לו רונאלדו פנומנו.. החלוץ הגדול ביותר בתולדות המשחק 🇧🇷
6
50
2,974
חואן אנטוניו רודריגז פדרו הוא בחור משופם וחביב, שעובד בתחנת דלק מקומית בסנטה קרוז דה טנריפה למעלה מ-40 שנים. אם במקרה תגיעו לאותה תחנה באיים הקנריים הנפלאים, תמצאו שם תמונה של חואן הגאה ביחד עם בנו. אותו בן עונה לשם פדרו רודריגז, הנפלא שזכה כמעט בכל תואר אפשרי בעולם הכדורגל. למרות העובדה שפדרו האב יכל לנוח על זרי הדפנה ולהתמוגג על ביצועי בנו היחיד מהיום שבו חתם על חוזה מקצועני ראשון בשורות ברצלונה, הוא ממשיך להגיע יום אחרי יום לאותה תחנת דלק מקומית בטנריפה. במילה אחת- צניעות, ככה פדרו האב חונך על ידי פדרו הסב וכך בדיוק חונך פדריטו. בשנת 2009 פדרו היה השחקן היחיד מכל סוללת הכוכבים שכבש בכל אחד מהמפעלים בה בארסה השתתפה באותה עונה היסטורית, למרות זאת מעולם הוא לא פצה את פיו כשהיה צריך לעלות פעם אחר פעם מהספסל. גם בהמשך הדרך, כזאת שכוללת זכיות במונדיאל, ביורו, בצ'מפיונס, אליפויות מקומיות בשתי הליגות הטובות בעולם ועוד כל מיני תארים "זניחים" כמו גביע מקומי וכו'. פדריטו מעולם לא התלונן, גם שלא תמיד קוטלג ככוכב כמו שאר חבריו לבלאוגרנה והבלוז. אמש אלוף העולם בדימוס ששיחק בעונות האחרונות בשורותיה של לאציו הודיע על פרישה אחרי שזכה כמעט בכל תואר אפשרי בקריירה, הרחק מאור הזרקורים, בשקט בשקט ובצניעות מופתית.. כמו שנהג כל חייו ♥️
1
1
28
1,040
בדיוק היום הגיע הזמן לשמוע על סיפורו של מספר 10 הגדול ביותר שלא זכיתם להכיר! קוראים לו לי טראנדל, ילד בעייתי שצמח בשכונת הייטון בצד הפחות נוצץ של ליברפול. מאז שזכר את עצמו טראנדל חלם לשחק כדורגל באברטון- הקבוצה אותה אהד מיום היוולדו.. בגיל 10 הוא זכה ללבוש את החולצה הכחולה של אפרוחי המועדון אך נפרד ממנה מוקדם מהצפוי מכיוון ששבר בבוקס את שיניו של חברו לקבוצה שהעז להעיר לו. מה לעשות, הוא לא הכיר שום דבר אחר חוץ מאלימות בבית משפחתו המפורקת. אחרי אותו מקרה מצער, הילדון הסורר הלך לאגרוף שם הגודל הפיזי וכוחו העצום באו הרבה יותר לידי ביטוי אך האהבה למגרש הירוק תמיד היתה שם.. עד גיל 24 הוא שיחק בליגות השפל של אנגליה הלא הן Sunday league football. שם מספרים שאלפי אוהדים היו מגיעים לראות את קסמיו.. שם גם הדביקו לו את הכינוי הכל כך מחייב - ״רונאלדיניו האנגלי״ באותם ימים הוא קיבל הזדמנות ראשונה לשחק במסגרת מקצוענית ( פחות או יותר ) כשהצטרף לשורותיה של רקסהאם שדשדשה בליגה הרביעית. להופעת הבכורה שלו הוא הגיע אחרי לילה פרוע ושיגרתי בפאב שכונתי: ״ לא הפסקנו להתקשר אליו באותו יום, הוא נכנס לחדר ההלבשה רבע שעה לפני תחילת המשחק עם ריח חזק של וויסקי וטען שלא הצליח למצוא את הדרך לאיצטדיון. לא יודע מה עלה בראשי אך הכנסתי אותו בדקה ה-70 לכר הדשא, גם בדרך לעמדת החילופים הוא לא הצליח לעמוד ישר.. 5 דקות לאחר מכן הוא הבקיע את שער הניצחון במספרת אדירה״ סיפר מאמנו דאז בריאן פלין. אותו מאמן היה גם הראשון שניסה לחנך ולעצב את טראנדל.. עד שגילה שמקביל הוא ממשיך לשחק בליגות הנמוכות תחת כרטיס שחקן מזוייף וממשיך לצאת לברים אפלים בכל לילה מחדש: ״מעכשיו אתה ישן אצלי לפני משחקים ואם גם זה לא יעזור אשבור לך את הברכיים עם פטיש״ הבטיח לו פלין. כנראה שהבטחה ״עדינה״ זאת עזרה במעט. מאז ועד היום טראנדל נדד בעשרות קבוצות ברחבי הממלכה ועד לרגעים אלו ממש הוא ממשיך לפזר את קסמיו בכל ליגת שפל אליה הוא מגיע. אפשר לספר על מעלליו של מספר 10 הגדול ביותר שלא זכיתם להכיר מהיום ועד מחר.. אבל כנראה שסרטון אחד שווה אלף מילים ויותר במקרה של טראנדל.. אגב היום בדיוק, בתאריך 10/10 מספר 10 האגדי חוגג את יום הולדתו ה-50. מזל טוב וצפייה מהנה 🍺
1
3
83
7,725
אין יותר קל מזה
Almost nobody gets this one RIGHT. 💀 Name ONE player who has played for ALL SEVEN (7) clubs. 👀 Level: EXTREMELY HARD. 🔥
3
2
1,954
האיש והנוסטלגיה @EinhornOmer הקפיץ לי אתמול את השער האחרון של אחד המשחקים הטובים שידעה ארץ המגף מאז ומעולם.. חלפו בדיוק 25 שנים. געגועים למאצונה זצ״ל, געגועים לדרבי הכי גדול באיטליה שאף אחד מכם כנראה לא מכיר.. דרבי שכבר לא יחזור עוד 💔
"הם לא הפסיקו לקלל. מעולם לא התרגשתי מקללות אבל זה כבר היה מוגזם, הם לא פסחו על אף אחד.. לא על הוריי המנוחים, על אשתי, הילדים, אבל כשהגיעו לנכדים כבר לא הצלחתי לחשוב מרוב עצבים, בשנייה שהכדור של באג'יו נכנס לרשת, רצתי לכיוון הקורבה ושיחררתי כל מה שהיה לי על הבני זונו* הללו!" ⬇️
1
5
1,119
אזהרת חפירה ופריקה.. הרבה מאוד זמן לא קמתי עם מועקה כזאת על הלב בגלל משחק כדורגל.. מצד אחד- זה כואב, מאוד אפילו.. זה היה הרבה מעבר למשחק כדורגל, זה היה קרב על אהבה וגאווה לאומית. בסופו של יום האירים המטונפים פשוט לקחו לנו את הכבוד, לעסו, ירקו על הרצפה ודרכו טוב טוב עד שלא נשאר כלום. מצד שני, האכזבה הזאת גרמה לי לצלול אחורה בזמן ולהיזכר עד כמה אהבתי את הנבחרת הזאת בימים עברו.. בתור ילדון רמת גני שנולד בשנות ה-80 כל משחק נבחרת היה קרנבל אחד גדול עבורי ועבור כל ילדי השכונה. קרנבל שהתחיל עוד הרבה לפני המשחק.. כבר לאימונים שנערכו במגרשה המיתולוגי של בית"ר ר"ג בסמוך לקניון איילון היינו מגיעים גדוד שלם.. עולים על קו 67, יורדים אחרי 5 תחנות, חמושים בפנקס חתימות, זמבורות והתלהבות טהורה ששמורה רק לילדים. בימים נפלאים שכאלו הייתה מין הפסקת אש מתוקה ומוסכמת בין כל מחנות האוהדים בכיתה, בשכבה ובשכונה. לא חיפה, לא ת"א, לא בית"ר או בני יהודה.. כולם מקשה אחת בכחול לבן, מתכוננים לצעדה באבא הילל לכיוון האצטדיון ביום המשחק. זה היה מסלול קבוע בכל פעם, מתחילים אצל המכולת של מנשה העירקי, לוקחים ממנו את סלילי נייר שנועדו לקופה כדי לזרוק מהיציע, מכינים מיליוני פתיתי עיתונים קרועים, מתחמקים מצואת סוסים שמרוחה על המדרכות ונכנסים לקודש הקודשים ביציעי הבטון של 11-12. כל כך הרבה טיטאנים ראיתי במשחקים הללו, כל כך הרבה חוויות, מבאטיסטוטה וקניג'ה שהגיעו לחימום לקראת המונדיאל ב-94, ליציע שלם של פועלי בניין רומנים שהגיעו לראות את אלילם האג'י, לסטוייצ'קוב של בולגריה שפתאום מצאתי את עצמי מעודד לתדהמתי את אבי נימני.. הייתה אז הרגשה שאפשר וצריך לנצח כל נבחרת. לא משנה אם הייתה זאת צרפת, ספרד או כל אחת מאריות הכדורגל שהגיעו לפגוש את חניכיו של שלמה שרף שתמיד היה מטריף לקראת על מפגש. יודע שטבע האדם להתרפק על הנוסטלגיה, לחשוב שבעבר היה פה יותר טוב.. אבל תכלס, זה כי פעם היה פה יותר טוב. ברקו, רביבו, עטר, אוחנה, חרזי, נמני, זוהר, קפיטן בנין, חזן, גרייב.. אפילו בעידן ההמשך של בניון ידעת שיש על מי לסמוך.. אבל כל זה נשאר בעבר.. גם האהבה וההתלהבות מהנבחרת שחזרה לביקור קצר ומאכזב השבוע. הגיע הזמן לחזור לאדישות ולהכרה שכלום כבר לא נשאר, אין אצטדיון רמת גן, אין בית, אין תמימות, אין גאווה ובעיקר.. אין כבוד💔
1
11
618