Dr. John Watson

כמה עצות שאף אחד לא ביקש ממני לגוש ה"שינוי": 1. תעיפו את כל היועצים שלכם לעזאזל, אל תתנו להם להתקרב לאף קמפיין יותר אי פעם. לא לקמפיינים נגד רפורמות ולא לקמפייני בחירות. כל קרקס היועצים הנודדים ממחאה למחאה - הביתה. כל הבן חורינים, אלכסנדרוביצ'ים ומנלסים - הביתה. 2. אל תצניחו גנרלים למפלגות אווירה. תקימו את המפלגה שחסרה לכם במרחב שגנץ, לפיד ואיזנקוט תפסו בשבע השנים האחרונות ותערכו פאקינ פריימריז. 3. אם המטרה היא להביא בוחרים מימין ולהחליף את נתניהו בכל מחיר - תבטיחו את הממשלה לשוליים הימניים שלכם. גם אם זה אומר ראש ממשלה עם חמישה או שישה מנדטים. זו הפעם האחרונה שעשיתם משהו נכון. תאחדו את הבנטים והליברמנים. שימו אותם בחדר שילכו מכות. פיזית. ושהמנצח יהיה המועמד שלכם לראשות הממשלה. אל תאחדו את הלפידים והבנטים. אל תגיעו למצב בו תדחו לאחרי הבחירות את שאלת ראש הגוש. הפסדתם פעמיים. בפעם הראשונה כי נוצר מצב בו לכל אחד יש אינטרס לחתוך שמאלה, כי יש יותר מה לנגוס שם. כי יותר קל להזיז מצביע בתוך הגוש. נפלתם למלכודת של התחרות בין המפלגה הגדולה לבין המפלגה עם כוח המיקוח הבין-גושי. ובפעם השנייה כי חיפשתם בעלי כיפות ומתנחלים גנריים כדי לקרוץ ימינה במפלגה של איזנקוט, שניכר שהוא יותר שמאלה מחבריו למפלגה. אם הייתם זוכים היה קשה לשלוט איתם, ולא הייתם מייצגים טוב את מרבית מצביעיו, ואם אתם לא זוכים אתם פגיעים לגיוס חברי כנסת מתוך המפלגות שלכם על ידי הליכוד. 4. בלי קונספירציות. כמה שאתם משוכנעים שנתניהו היה שפוי עד לפני X זמן אבל עכשיו הוא פסיכי. אל תגידו את זה. תנסו גם לא לחשוב את זה. אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון, אחרי שהעביר את השלטון פעמיים, להרבה מאיתנו קשה להאמין ל"הוא יתחיל מלחמה ללא סיבה", "יהיה קפיטול", "הוא יזייף את הבחירות" או "לא יהיו בחירות" כדי להישאר על הכיסא. גם להזכיר את המשפחה שלו לא תורם לכם יותר מדי. 5. בכל מרחב שבו אתם הופכים הבעת דעה שונה ללא לגיטימית, אתם מאבדים קשר עם העם. אתם מעוותים את הסקרים שלכם. את האולפנים שלכם. ואתם חושפים את עצמכם מצד אחד לתיבת תהודה בה אתם מהדהדים עוד רעיונות לא סבירים ומצד שני דוחקים מי שחושב שהמציאות שאתם מתארים הזויה לצד השני. עסקת החטופים היא דוגמה טובה. רוב האנשים פשוט לא יכלו להתבטא כנגד עסקת הכניעה שהצעתם בזמן שעיוותתם את הסקרים. ההתפלפלות על "ניצחון מוחלט" והביטול של אורך רוח וסבלנות כקונספט במלחמה בעזה, לבנון או איראן. למרות שאנחנו רק מתקדמים בהן. והרפורמה המשפטית. לפיד, ליברמן ובנט, שכולם טענו בעבר שיש יותר מדי כוח למערכת המשפט והציעו שינויים בכיוון של הרפורמה, לא מסוגלים להגיד שינוי אמיתי אחד שהם יקדמו שהוא בוקטור של הרפורמה המשפטית. זה רק צעדים פרווה כמו "עוד שופטים". הציוץ של בנט מלפני שבוע שבו התנגד לכל המרכיבים המעאפנים שעברו היה קפיצת הבייניש האולטימטיבית. 6. לא לשתף פעולה עם גורמים שטוענים שלהסב נזק לישראל זו הדרך היחידה להתקדם קדימה. לא עם הסרבנים (ובלי זיוני שכל על הפסקת התנדבות). לא עם תומכי החרמות. לא עם תומכי הסנקציות. לא עם אלו ש"מלשינים" לביידן או לאירופאים על נתניהו ולא עם אלו שחושבים שמשחק המילים בין נאזא לנאצי שנון או שאנחנו רוצחים תינוקות כתחביב. 7. חלאס עם ה"דמוקרטיה המתגוננת" - צאו נגד היועמ"שית כאשר היא טועה. אל תתנו יד לפסילת חוקי יסוד. אל תקראו לסגור ערוצים. כמה שאתם מעדיפים להרגיש נעלים, בוחרי נתניהו בעד דמוקרטיה ולא דיקטטורה. אתם לא צריכים צעדים לא דמוקרטיים כדי להתגונן מפניהם.