הולך בטל retweeted
אני קצת עייף.
אנסה במילה להסביר.
אתה צודק שהליכוד נמצא במוד של הישרדות. שאלת את עצמך כיצד הגענו לכאן?
כדי להבין דפוסים של יריבים פוליטיים, שווה ללכת לקדנציה של מנהיג חזק אחר של הליכוד, בגין.
נאצי, רוצח היו מקצת מהסופרלטיבים שהוא זכה להם והוא בסוף פרש תוך דכאון עמוק.
שמיר הודח בליווי הסיסמא מושחתים נמאסתם. שמיר! מושחת! בדיחה.
נתניהו עצמו לא שרד קדנציה ועף אחרי תרגילים מסריחים, כנראה לא חוקיים, של ברק.
עם חריג אחד - ממשלת האחדות של שמיר ופרס שהצילה את הכלכלה הישראלית בשנות ה- 80, כל ממשלת שמאל מאז שהליכוד זכה בבחירות לראשונה ב- 77, שרדה קדנציה אחת, בד"כ קצרה מהמתוכנן, עשתה נזקים איומים ועפה בבושת פנים.
את רצח האופי דרך רדיפה משפטית לא חוקית כנגד נתניהו אי אפשר לעבור בשיוויון נפש. זה לא עוד הפגנה קשוחה שצורחים בגין רוצח. זה פגיעה אנושה באושיות הדמוקרטיה.
הפסד בבחירות ומעבר דרך ממשלת שמאל חסרת עכבות שחייבת את תמיכת הקיצונים שבערבים תמיט עלינו אסון שאני לא רוצה לדמיין כמה חמור הוא.
אני ממליץ לך לעקוב אחרי @akibigman והפרוייקט בו הוא מציף את אובדן הגליל והנגב בעזרתה האדיבה של רמ"י. לא סתם היוריסטוקרטים נאבקו במינוי מנהל רמ"י ציוני.
קדנציה אחת של השמאל ואולי איבדנו את הגליל והנגב לנצח.
זה מה שעומד על הפרק.
נחזור לשרידות של הליכוד: כן, כאשר כל הזמן חובטים בך ומציפים שקרים, או מנפחים אירועים קטנים כאילו הם אסון. כך ערב ערב אז אתה נכנס לעמדת התגוננות, ואולי גם אתה, אריאל, קצת נכנס לעמדה בה אתה אומר לעצמך, אם יש כל כך הרבה עשן, בטח יש אש. אז כנראה אתה רואה צל הרים כהרים.
כדי להצליח להבחר ולנהל את קרב הבלימה מול מערכת משפט ופקידות מופקרת, צריך לעשות לפעמים עסקאות פוליטיות מסריחות, זה טבע המציאות הפוליטית.
יצא יותר ארוך משחשבתי. שיהיה ערב טוב.
הולך בטל retweeted
יש סיכוי שהוא קיבל מכות בילדות, אולי הוטרד או נאנס.
הבן אדם פסיכופט לגמרי, לא שפוי בכלל.
מספר 2 אצל בנט (והתשתית הפיננסית והמפלגתית).
הוא גם לא נכנס לממשלה אחרי ה- 7 באוקטובר.
אני לא חושב שמדובר באוהב ישראל.
הולך בטל retweeted
״אני אדריכל תל אביבי, אבא לשלושה, ומצביע לראשונה בחיי לליכוד. אני יודע שזה יפתיע חלק מכם, ולכן רוצה להסביר למה.
הבכורה תצפיתנית, והקטנה עדיין ביסודי. המלחמה עברה עלינו קשה, כמו על כולם.
בעיניי, הבחירות האלו הן בחירה בין נוחות לאחריות.
הנוחות מבטיחה לנו קסם. היא אומרת: הכול נורא וחסר תקווה, וזה ב'גללם'. נחליף 'אותם', נחרים 'אותם', נסגור 'להם'. מיד יהיה לנו טוב. נחתום הסכמים, נפנה שטחים, נוותר קצת, והעולם כולו יחזור לחבק אותנו. גם אם נשיא ארה"ב לא איתנו, זה לא נורא. קצת נצטמצם, קצת נתכווץ, אבל יהיה לנו שקט, יהיה לנו נוח. לא צריך לשלם מחיר, לא צריך להתאמץ, רק להחליף את מי שבשלטון.
האחריות לא מבטיחה קסם. היא אומרת את האמת: קשה. עברנו שנים משמעותיות ושילמנו מחירים נוראיים. אבל צלחנו אותן ביחד, והגענו להישגים כבירים כנגד כל הסיכויים. נפתח לנו אופק חדש. נשיא ארה"ב מושיט לנו יד, ומדינות באזור משנות כיוון. אחריות פירושה לא לעצור באמצע הדרך, להמשיך גם כשזה מתיש, ולא להמר על הביטחון של הילדים שלנו בשביל הקלה זמנית. אם נחזיק מעמד עוד קצת ונגיע יחד עד הסוף, נוכל לכתוב לילדים שלנו עתיד שלא תלוי על בלימה. ואם לא נגיע יחד לסוף, זה יהיה הסוף שלנו ביחד.
ובצד של הנוחות אין באמת הצעה על השולחן, רק מילה אחת: "שינוי". איזה שינוי?
מדינה עם גבולות אחרים? ממשלה עם שותפים שאומרים לנו בפנים "פלסטין זה כאן"? עוד ניסוי על הגב של כולנו כמו אוסלו, שהתפוצץ לנו בפנים?
ודווקא עכשיו, כשהעולם כולו בוער?
אני לא שונא אף אחד. אבל אני חושש, ואני כבר לא מאמין לשום נייר, הסכם או הבטחה. האמונה הזו נגמרה בשביעי באוקטובר ולא תחזור. אני רוצה להרגיש בטוח. אני רוצה את מה שנולדתי לתוכו, מדינה יהודית, ולא ניסוי חדש של המתוחכם התורן.
אני יודע מי אני ומה נדרש ממני כאדם בוגר, כהורה, כיהודי וכישראלי בארץ הזו.
זה לא מושלם. יש עוד הרבה מה לברר על מה שקרה, יש את סוגיית החרדים ועוד הרבה דברים. אבל מעל הכול, אני מאמין שיחד עם טראמפ, ביבי הוא האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון, כדי לסיים את המלחמה הזו ולהוביל את ישראל לעתיד בטוח יותר.
אז מבחינתי זה פשוט. לא לנוחות של הבטחות קסם. כן לאחריות, לכוח ולעוצמה״.
מ.ח.ל.
-------
כתבתי לאסף שלא הכרתי אותו עד היום צריך עמוד שדרה מטיטניום כדי להוציא הודעה כזו בעיתוי הזה בסביבה שממנה אתה מגיע ולמול צונאמי של תעמולה בולשביקית.
חזק ואמץ 🇮🇱
לשמאל היקר שמראה סימנים הולכים וגוברים של רצון לשבש ולגנוב את הבחירות כאן. אנחנו לא נרקוד איתכם סמבה. זה לא יגמר טוב.
איני יודע מי ינצח כאן. מה שאני יודע זה שהצבעה עם פתקים מקשה מאוד על זיוף המוני. שזה טוב עבור כולנו.
אבל אי סדרים בקלפיות שונות וסטטיסטיקה מחשידה , או לחילופין, אלימות בקלפיות ימין שנבעה מבריוני שמאל שרוצים לדכא הצבעה באותן קלפיות, או החלטות תמוהות של סולברג ביום הבחירות (כבר היו לא מעט כאלה בחודשים האחרונים) - כל אלו יביאו לאי אמון המוני בתוצאות.
תנסו לגנוב - זה לא יגמר טוב.
תנצחו באופן חוקי ותקין - נכיר בהפסד ונלחם באופן חוקי להחליף את הממשלה.
איזה מושחתים.
כמעט כמו יצחק עמית
BREAKING:
Brazilian Supreme Court Justice Cristiano Zanin has ordered a nationwide two-hour extension of voting in today’s presidential election on the request from President Lula due to public transport problems.
Zanin has Lula’s personal lawyer for years before Lula made him a Supreme Court Justice
אתם מבינים מה נמצא על הכף?
אייזנקוט לא אדם רע, הוא פשוט קצת טיפש - "אידיוט שימושי"
פרסום ראשון: קולות המזוהים עם חמאס מעזה לאנשי הפלג הצפוני: הצביעו בבחירות לכנסת
ד"ר אברהים חביב, בכיר לשעבר במנגנוני הביטחון של חמאס, קרא לראאד סלאח וכמאל חטיב לשנות את מדיניות החרמת הבחירות. לדבריו, עדיף לספק רשת ביטחון לממשלת אייזנקוט כדי להרחיק את הימין מהשלטון.
גם הפרשן עאדל יאסין, המבטא עמדות קרובות לחמאס בכלי התקשורת של הארגון בעזה, קרא להשתתף בבחירות כדי להפיל את הממשלה. במקביל נשמעות קריאות להצביע גם מתוך הפלג הצפוני.
לכתבה המלאה בקול היהודי >>>
tinyurl.com/253n8psv
יש בעיה עם החרדים, אני לא מתכחש לזה. ההשתתפות בשוק העבודה היא הבעיה המרכזית בעיניי, ויש גם הנטל של השירות והמילואים, שרק הולך וגדל.
אבל הקמפיין נגדם הוא קמפיין פוליטי. מי שמריץ אותו הוא בדיוק מי שיגייס את החרדים לקואליציה אחרי הבחירות וייתן להם כל מה שהם רוצים. ובינתיים, הדרך ההדרגתית, שהכניסה יותר חרדים לעבודה והעלתה את אחוזי הגיוס, עובדת טוב יותר מכל קמפיין.
מה שמדאיג אותי באמת זה מה שהקמפיין הזה שחרר: גילויי שנאה ליהודים שקשה לקרוא להם בשם אחר.
וזה לא התחיל עכשיו. זה נבנה על קמפיין "ההדתה" מ-2017, שהכניס לשיח פחד מהדת. על התשתית הזו אפשר להריץ כל קמפיין: נגד מתנחלים, נגד חרדים, נגד תפילה במרחב הציבורי.
רבין, עם כל הכעס שלו, כיבד את ירושלים ואת המסורת. אני לא רואה את המנהיגים הנוכחיים של האופוזיציה חובשים כיפה והולכים להכנסת ספר תורה.
מי שמפרק את היהדות מפרק את הבסיס של הציונות. אין ישראל בלי יהדות!
הולך בטל retweeted
הייתי מעדיף להישאר "ניטרלי", לשלשל בקלפי את הפתק שלי ולהעמיד פני "אני מהאו"ם".
אבל אני תופס את הבחירות האלו כבחירות גורליות: האם "השינוי" שאחרי ה 7.10 יימשך, הדרך וההישגים יימשכו, או שנחזור ל 6.10. והמחירים ששילמנו ילכו לשוא.
בקצרה: אני עם נתניהו.
הוא חיזק את ישראל לפני המלחמה, הוא ניהל את המלחמה מצוין למרות הקשיים, ההתנגדויות והתעמולה התבוסתנית מבית. והוא צריך לסיים את המלאכה.
הייתי ימין ליברלי. בתקופות מסוימות התנגדתי לנתניהו. ידעתי שיש חמאס, איראן וחיזבאללה, ובעיניי הוא היה נוכל, פייק ימין. חשבתי שאם הוא ילך השינוי יבוא. הוא הלך. המחליפים לא ממש סיפקו את הסחורה. בעיניי הם היו גרועים ממנו, אבל אז כבר איבדתי עניין בגושים ובפוליטיקה. שיהיה בהצלחה לכל הצדדים, איחלתי.
ואז הגיע ה 7.10.
בעיניי, ניצחון במלחמה הפך לעניין קיומי, וכבר בהתחלה האופוזיציה אט אט דחפה להפסד ולכניעה. באיזשהו שלב כבר היה לי ברור: הם לא נלחמים רק בנתניהו, הם נלחמים בנו וברצון שלנו לשרוד כאן. כבר אז התקבלה אצלי ההחלטה: נתניהו יקבל את הקול שלי.
יש הרואים שינוי בנתניהו לאחר המלחמה. אני בין הבודדים שחושבים, בדיעבד, שנתניהו בנה את "קיר הברזל". הוא חיזק את ישראל לאורך שנים צבאית, כלכלית וטכנולוגית. כל הפריחה הזאת לא הייתה מתאפשרת אילו היינו נכנסים למלחמה כל שנתיים. ישראל לא הייתה משיגה את יעדיה, ובכלל, האשראי המדיני ואפילו התמיכה הישראלית לא היו מאפשרים זאת.
במהלך המלחמה הוא ניהל למופת את המערכה, שלהזכירכם עדיין לא הסתיימה. חלוקת הזירות, ההתקדמות בשלבים, תפיסת שטח וניקויו ממחבלים ומתשתיות, כל אלה הם שינוי משמעותי בתפיסה. גם ביו"ש נעשתה מהפכה מטורפת.
ובאיראן הוא הלך אול אין על הפלת המשטר. אני, כמובן, אופטימי שהמשטר לא ישרוד בסופו של דבר.
המציאות מלמדת שגם אם לא השלמנו את המלאכה, שינינו את המצב לחלוטין. ישראל כיום היא מעצמה אזורית של ממש. אצלנו יכולים לדון אם ניצחנו או לא. בעיני האויבים שלנו ובעיני המזרח התיכון אין ספק שניצחנו והורדנו את כולם על הברכיים.
איראנים רבים מצפים שנתניהו ינצח. אני קורא אותם, והם עוקבים באובססיביות אחרי הסקרים והניתוחים.
וכן, גם אני רוצה "שינוי". אולי לא השינוי שאליו התכוונתם. אני רוצה שינוי בבית המשפט, לא את המשך הדיקטטורה המשפטית. שינוי ביו"ש. שינוי בעזה. שינוי באיראן.
"השינוי" שגוש השינוי מציע הוא בעיקר נגד מזרחיים (רלב) ודתיים."שינוי" שרואה במתיישבים טרוריסטים ובפלסטינים פרטנר לשלום.
כן, אנחנו רוצים לגייס חרדים, או לפחות לצמצם את מימון ההתבדלות וההשתמטות. בשביל זה צריך רוב ציוני והצטרפות של מפלגות ציוניות, לא חבירה למפלגות ערביות ששוללות את קיומה של ישראל.
אני מציע לכולם לבדוק איזה "שינוי" בדיוק הם מציעים. מאחורי המסכות, זה עוד מאותו "שינוי" שהביאו לנו החונטה הצבאית והמשפטית, שינוי שמחזיר אותנו ל 6.10 עם כניעה ונסיגה בכל הזירות.
אני שם מחל.
ואני קורא לימין לבחור במפלגות הימין שנמצאות ללא ספק בגוש הימין.
🤝💙
אני רוצה להכות על חטא.
הבחירות הראשונות בהן הצבעתי היו הבחירות ב- 1992.
הצבעתי לרבין. וכל כך שמחתי שההצבעה הראשונה שלי היא זו שהביאה את השמאל ואת רבין לשלטון.
הייתי כל כך צעיר ומתוחכם. אבל מפלגת העבודה ורבין עצמו היו ציוניים על מלא, אז אני באמת חושב שהצבעה למפלגת העבודה ב- 92 לא היתה בעייתית.
ואז הגיע הסכם אוסלו.
אני זוכר את תחושותיי: חייבים לתת למהלך הזה צ'אנס, אבל לא ראיתי בזה ניצחון, אלא גוש מריר שצריך לבלוע למען עתיד טוב יותר. זכורה לי פגישה אקראית עם ש' בת קיבוץ יפה ובלונדינית בת גילי פחות או יותר, ביום שהתפרסם שישראל חותמת על הסכם אוסלו - היא היתה באופוריה. זה היה ניגוד מושלם לתחושותיי על אף תמיכתי בהסכם.
הפיגועים החלו.
אני כבר סטודנט בירושלים נמנע מתחבורה ציבורית וכשאני נוהג, לא נצמד לאוטובוסים ברמזורים.
אני עדיין תומך באוסלו אבל עם הרבה פחות ביטחון עצמי - לא מבין מדוע ישראל אינה מכבידה ידה על המפגעים ומשעה את ההסכם.
כאדם צעיר, הייתי בטוח שהם שם בממשלה יודעים מצויין ומבינים וזו כנראה הדרך היחידה האפשרית.
נתניהו עלה לשלטון ואז כמעט ולא היו פיגועים.
לא חשבתי על זה לעומק יותר מדי.
הסטודנטים האקטיביסטים יותר שבתו, וזכורות התמונות של הפיצות ששרה הזמינה להם.
ואני - אחד החברים הכי טובים שלי באוניברסיטה היה בכלל פעיל בתא הליכוד באוניברסיטה. זה היה סבבה לריב פוליטיקה אבל לעשות עבודה סמינריונית יחד. אני בספק אם זה ניתן באווירה הנוכחית.
ואז ברק נבחר - גם בתמיכתי.
אני הייתי פחות תמים ובאופן אקראי ממש, ניהלתי באותה תקופה מקומון קטן שנתמך ע"י רשת שוקן ונחשפתי למקצת מהסחלה שמאחורי הקלעים של תקשורת ופוליטיקה.
ברק נבחר.
הוא נסוג מדרום לבנון באופן שאני כבר לא יכולתי לתמוך בו - שם התגלעו הבקיעים הראשונים שלי ביחס לשמאל.
האינתיפאדה שפרצה קצת אחר כך גמלה אותי לחלוטין מהשמאל.
הדבר שהכי לא הבנתי זה כיצד צאצאיהם האידאולוגיים של מאיר הר ציון וחבריו, לא משתלטים באגרסיביות חדה ומהירה על המצב וסוגרים את העניין באלימות. באחד הויכוחים אני זוכר שנקבתי במספר: ברק צריך לתת מכה, 300 עזתים יהרגו, והכל יסתיים. זו שהתווכחתי איתה, דיברה על כמה זה אלים מדי - אמרתי לה שאם לא כן ימותו המון ישראלים והרבה הרבה יותר עזתים.
צדקתי.
יותר מעשור לא הצבעתי, ב- 2013 הצבעתי למפלגת אוירה שהתחפשה לסמי-ימין - כן, הצבעתי ליש עתיד פעם אחת.
ב- 2015 הטרנספורמציה הושלמה והצבעתי ליכוד.
ב- 1992 כל המפלגות היהודיות היו ציוניות - אפילו רץ. לא היה מצב שמפלגה יהודית תלך עם הערבים. אז לטעות שלי דאז היו נסיבות מקילות.
היום הכל פרוש על השולחן. מפלגות השמאל הן לא רבין הציוני, הן משהו הרבה יותר רדיקלי.
הערבים הרבה יותר אגרסיבים.
והלחצים מחוץ הרבה יותר אנטישמיים ומונעים משינאה מהולה בצורך של הקרבת היהודי כדי להשתיק לחצים פוליטיים מבית.
שום קואליציה, למעט ימין מלא בראשות נתניהו לא תוכל לעמוד בלחצים הצפויים לנו.
וכן, אם השינאה משמאל-מרכז תשכך מעט, יהיה אפשר גם לייצר הסכמות קצת יותר רחבות על רוב הנושאים שעל הפרק דרך עבודה רציונלית בוועדות הכנסת.
תצביעו ימין:
ליכוד
הציונות הדתית
עוצמה יהודית.
אלו האופציות למצביע ציוני
הישראלי הממוצע מסתכל על הליברלים בארהב ולועג להם על הווק והצביעות. לועג לקווירס למען פלסטין. צוחק על המהומות בצרפת ולא מבין שהיד התקשורתית שמנענעת את העריסה היא אותה יד של USAID וסורוס שמנענעות גם את הפוליטיקה שלנו כאן ומריצות את מי שיכול להפיל את המדינאי העולמי היחיד בערך שתקוע לפרוגרסיביזם העולמי בגלגלי השיניים: נתניהו. והעצוב הוא, שרובם סתם אידיוטים שימושיים, בראשם גדי אייזנקוט.