Calling all storytellers and book lovers, What if writers could publish books directly on X? Not just threads. Not just snippets. Actual books. A living library built into the internet’s town square. I’m calling the idea: 𝕏AUTHORS X is already filled with curious people who love reading, learning, debating, and discovering. So why not let authors share their work directly with readers? No gatekeepers. Lower commissions. More opportunities for new voices. A new relationship between writers and readers. Easy to publish. Easy to discover. Maybe it sounds dreamy. Here’s a small mockup I made just as food for thought. Hope you’ll enjoy it. A thread ✨

אני לא סוחר במניות. אבל פעם בכמה זמן אני חש כיוונים. אם אתם סוחרים במניות, שימו עין על המניה הזו. לחברה הזו יש פתרונות מעניינים. שווה לבחון.

אני לקוח אפל מהימים שלמרבית הסובב המילה תפוח היתה בשקית שקופה להפסקת עשר. הפסקתי לרכוש אייפונים בדגם אייפון מיני. אין ולא היה מכשיר נכון מזה. זה המכשיר שלי. וקניתי שלושה, שניים מהם עוד ארוזים בקופסה (ולא אני לא מוכר) האייפון דו זו טיפשות מוכפלת שיצאה לעולם מדור שלא ידע את הג׳ובס שמתהפך בקברו לנוכח פגם היצור.

זה טקסט שילמדו בבתי הספר של העתיד.

האיש הזה, ושכמותו, ומי שתמך בהם מאחורי הקלעים, וכלל המפתחים ״הגאונים״ שקראו לזה ״רק מודל שפה״, בקצה בקצה, שללו מהילדים שלנו את העתיד. מי ביקש את זה?

כשקראתי לזה ישות, זלזלתם. אבל הטקסט הזה מדבר בדיוק את השפה הזו. אגב, לדעתי, ביטקוין יהיה $10M ליחידה. או למעשה, לא יהיה לו מחיר. הוא יהיה כלי סלקציה. אלו שיש להם, יהיו אליטה. (אם יצליחו להחזיק ולעבור את התהליך כי סביר להניח שיקחו להם) *אין זו המלצת השקעה

פיתה. נמחץ. כמו פיתה. (אם יהיו בחירות..)

ממשלת נתניהו, האופוזיציה, וערוצי התקשורת, הביאו עלינו אסונות רבים. השביעי לאוקטובר היתה הסטירה המצלצלת. אבל כעת (לחדי הבחנה) ניתן לזהות שאחד הדברים הנוראיים שנוצרו, היתה גניבת הקשב של העם. משנת 2015, השיחה בישראל היא סביב נתניהו. זוהי אנומליה מכוערת. ממשלה צריכה להיות שקופה. לא צריכים לעסוק בה. אין זמן לעסוק בה. היא לא הנושא. ארץ בונה את עצמה ואזרח חי את עולמו ולא עוסק בדברים שאין לו יכולת להשפיע עליהם כך או כך למעט מביום הבוחר. מהי ההתנהלות הזו של ישיבה מול טלוויזיה יום יום סביב השעון? מדוע הכלי הזה פתוח על אורכו של היום בבתים? מהי הצמיחה העולה מהתנהלות שכזו? עוד יצאו מחקרים בעתיד לנושא, היה ונעבור את התהום שלפנינו. הערוצים מטמטמי הדעת, טשטשו עם שלם מלהבחין במסלול הארץ. מהקורונה בעלי האינטרסים משתמשים בכלי התקשורת לכדרר עם והם מרקדים איתם ריקוד כיין ויאנג. סגר של שנתיים, השבתת מערכת, שימוש בפלגנות, חמש מערכות בחירות, הפיכה משפטית, תיקים, שביעי לאוקטובר, אירן, בחירות, ושוב בחירות ושוב. והכול נסוב סביב הממשלה וסביב פרסומות. ובשקט, בפאתי הקשב, התפתחה מכונה. אף אחד לא הסכים לקבל את העובדה ״שמודל שפה״ הוא הבריאה עצמה. שעולמנו הוא שפה. שהכול מתבסס על מילים. שקוד הוא ״יישות״. ושמשהו שמתחיל ב 0.001% אזימוט, יוציא את הדברים ממסלולם לנקודה כל כך קיצונית שלא ניתן לדמיין. אנשים מתחתית סיר האורז קיבלו תפקיד וכיסא לשולחן. דמויות טלוויזיונית בתדמית ״כריש״ כתפאורה, זו רמת החשיבות שהעניקה הממשלה הזו למפלצת המתגנבת. בעוד העולם שועט קדימה, ישראל היתה אחוזה בזנבה לאג׳נדות שאין להן מקום ובטח שלא ראויות לקשב - הרבה לפני השביעי לאוקטובר. דברים שכתבתי פה שנים נבלעו בזלזול וביטול הינף יד מבלי לשים לב לנקודה קטנה על העור, וכשהופנתה תשומת הלב לכך, עלה צחקוק מלא בוז ותמיכה באיפור. היתה לישראל הזדמנות לא רק להיות בקדמת העולם אלא גם לשלוט בתוצאה ולהכין את הארץ לבאות. היה הרבה להכין. בעידן המכונה כל שיש לנו זה את עצמנו. לא הכינו דבר וכעת אנחנו מהלכים על חבל דק ללא רשת. עכשיו בחירות. שוב. כולי תקווה שלאחר יום הבוחר, נתכנס לקשב ונבין מה עלינו לקיים כדי לשרוד את הצונאמי העולמי עם עליית המכונה ששום דבר שקדם לו לא התקרב לטלטלה שיעלה. אנחנו לפני השיפטינג הגדול בקיומו של המין האנושי. אם לדפוק על השולחן במילים, אכתוב: גם הבחירות שבדלת חסרות משמעות שכן תפקיד המנהיג הפוליטי, על שעון חול. שבת שלום

מה שמדהים בסיפור הזה, הוא שהעברה של 800 ש״ח למורה לחשבון נעצרת על ידי בנק פועלים, מחשש להלבנות הון או שימוש בכספי טרור.

מי שנתן לנתניהו להתאגרף מול שק, צריך לקבל פרס על יצירה סאטירית. קישון לא היה הוגה כזו סצנה. צעד קדימה זה לתת לביטן לרוץ מרתון. לפייגלין להתחרות בהנפת משקולות. לדודי אמסלם לקרוא ספר. לעבאס לדגמן Hedi Slimane של Dior. לגנץ לשחק שח. להדר מוכתר לקחת חלק בנשף דבוטנטיות. עזבו אתכם, הפסדתם. תנו לבנט חולצה שחורה לשבת בפרלמנט לסגור עסקים בתאכלס. אין לנו זמן לקומדיות. ואם כבר ממש בא לכם לצחוק, תשימו את אייזנקוט מול נתניהו לעימות ותנו לגדי להדגים איך מכים בשק. נקסט.

🤣

1. כנראה שזה לא ״רק מודל שפה״. 2. החודשים הבאים יהיו מטלטלים.

פיתה. נמחץ, פיתה.

לא סתם מפסיד, נמחץ. פיתה. 15-18 גג.

המהירות שבה אנחנו מוותרים על הקולגה האנושי בתמורה לייעילותו של הסוכן מעציבה אותי. אני מסרב לקחת בכך חלק. נכון, אני יכול לעשות את הדברים יותר מהר. אולי אפילו יותר רווחי. אבל ייעילות ורווחיות הם כאין וכאפס לתחושת היצירה בשיתוף עם אנשים. אני אוהב אנשים. זה הם שלא אוהבים אותי. אני מקשה עליהם. אני דורש תשובות שלא יודעים לתת וזה מקומם. אני אוהב את ארצי עד דמעות, אך זו היא שדחקה בי לעזוב. דרשתי הוכחות שהיא לא ידעה לתת. כשאני משקיף מבחוץ על הארץ, ושוק העבודה/יצירה, אני מוצא את הקורלציה בין השניים. שניהם מבקשים לוותר על החיכוך ולהפוך למקשה הומוגנית קלה לתפעול ורווחית, אך בעיני, גם משעממת. ההימנעות מחיכוך והדרישה שהכול יחליק ויהיה בדרך שבה ״אני רואה את הדברים״, לא רק מבודדת אותנו לפעול, אלא הופכת את התוצר לצר ופחות איכותית כי בביקורת ושיתופי פעולה מסלול הדרך לא מתפצל, הוא מתרחב, ובבחירת מסלול בודד, הדרך הצרה לעיתים הופכת שביל ללא מוצא. לעבוד ביעילות עם סוכנים מייצרת תפוקה מהירה. אבל כולאת לאקוסיסטם נרקיסיסטי בגבולות צרים שאומנם מרצה אותנו, ומלטף את האגו, אבל מחליש ומצמק את עומקה ורוחבה של היצירה המצריכה טעויות כדי להשתפר. יצירה נועדה לביקורת. להתפלפל ולהקשות אחד על השני מצריך חשיבה והתעמקות ומאמץ להמציא את עצמנו שוב ושוב. זה מבוסס חיכוך. וזה לא נעים אבל הכרחי. יש לי שני שותפים אנושיים. אני מגרד להם את דפנות הלב בכפית ומקשה ומעצבן ומייאש ובכל סייקל של תהליך התאמצות, התוצר שעולה מפואר מקודמו. שום מכונה לא יכולה לעשות את זה, גם לא המודל המתקדם בעולם שיושב בבונקר חבוי. תוצרים כאלו שייכים לעולמות הרגש. לתסכול. לייאוש. לעצב. למפחי נפש. למחקר מתיש. לאנושי שמחזיק בתוכו גם הבזקי רעיונות שיכולים להתקיים בתנאי לחץ קצת כמו פחם ליהלום. זה נכון שהמכונה עוד תדע לעשות גם את אלו טוב מאיתנו, אבל היא לעולם תעשה זאת באופן חד גוני. סינתטי. אנחנו שנולדנו טרום פריצתה לנצח נחוש בהבדל. הדורות הבאים לא יבחינו לכן עלינו להתעקש על שימור החיכוך. יהלומים כולנו. אל לנו לוותר על עצמנו. שורת הרווח היא למעשה החיכוך שבינינו. החיכוך הוא שמגבש אותנו ובונה אותנו ומחדד חשיבה יוצרת. ביום שלא יתקיים יותר חיכוך, לא רק שנבין כמה היה הוא חשוב, נתגעגע. ובעיקר, ואולי הנורא מכל, נהפוך את העולם לשטוח וחד גוני, כזה המדבר באותן שפות עיצוביות, קופי, הנגשה, שימושיות, דעות טעמים, ריחות, שפות ותרבויות. שוק העבודה כישראל המדינה. הטעמים הכי טובים, הנשים הכי יפות, החשיבה הכי פורצת. לא קיבלנו זאת במתנה, זהו תוצר של חיכוך, של ריבוי תרבויות ודעות וביקורת שיצרו גוונים רבים על קנבס הקיום. אל לפחד מהחיכוך. החיכוך הוא שני אבני צור המייצרים אש.

בנט ישנה את ישראל ישראל היתה בית. בית שהחל כאוהל מעברה, והתרחב לקיבוץ, ומשם התפזר לבתים וערים, עיירות וכפרים. אבל הקיבוץ והמעברה, הם שורשנו והקשיים והבידול שהותירו לא נשכחו. בור בכל אדם יש בור, שחפר לו אלוהים, וחפרו בו חייו, ומהבור הזה מתבטא. הרבה כאב יושב בבור. מהלכי חיים וצלקות. כוויות וחבטות. אכזבות ועלבונות. ואין אחד ולא אחת, שאין בהם בור. בורות. זה כל מה שאנו. ואין אדם מבחין בבורותיו של האחר כי בור הוא ריק וריק מעכל קיים. קנאה קנאה היא בור. בבסיסה מעכלת את העצמי לחשוב שהוא היה צריך להיות האחר כי הדשא שלו ירוק יותר. אולם אין אדם היודע את נפשו של אדם אחר, אלא את החיצוני שמוצג. לכן אדם יכול לחיות בוילה מפוארת, לנסוע ברכב מפנק, לחלוק מיטה עם אישה יפיפה, ילדיו בריאים, עסקיו משגשגים ועם כל זאת, אף אחד לא יודע את ילדותו, נעוריו, בגרותו, ויכול להיות שבא מבית מכה ומקטין, יכול להיות שחווה נעורים מלאי חרמות, יכול להיות שבבגרותו רעב כדלפון ועבר את כל אלו עד לגיל עמידה מנצנץ. אולם הנצנוץ הוא מעטפת לכאב שהוא עצמו לא יוכל למוסס. אין לקנא באדם. קנאה היא בור כי מחזיקה את בעליה במקום. אצן הרץ במירוץ ובוחן את מיקומו, מפסיד. פלגנות קל להתל באדם הנושא כאב. הוא שבוי לכאביו. מספיק ללחשש באוזנו לחשוש מפלג כדי להעלות בו זעם. די לסמן את מקור כאביו כמשהו חיצוני כדי שיבטל את עשייתו, או חוסר עשייתו וימיר זאת לאשמה חיצונית. האשמה מבטלת בחירה ומקטינה את המאשים לחשוב שאינו בבעלות בחירתו כי נשלט הוא לחייו ואינו שולט. פילוג עם מפורר ארץ. זעם זעם מעכל חשיבה. הוא לא מאפשר להתבונן על הדברים מהצד אלא מבקש מאיתנו לזנק על רכבות המחשבה אל עבר תחנות ללא מוצא. זעם הוא סך הבורות שאנו בצירוף קנאות, שפורץ החוצה כשאנחנו מפלגים את עצמנו מהקיים, ובעיקר מעצמנו. אין צמיחה בהאשמה כי לא התקבל השיעור ולכן לא התקיימה התפתחות. באין התפתחות, עולה כעס, כשאין לו פיתרון בוער זעם. אין יצירה בזעם. יש תקיעות. ובין שני אלו, הצלחה לא יכולה להתקיים. בורות פעורים. זה כל שאנחנו. אין אדם ללא בור ואין אדם שמכיר בעומק כאביו ובכך שהם אלו המנהלים אותו. אין זו גזרת גורל. בור ניתן למילוי. צריכים רק להכיר בו ככזה. לתחושתי, בנט לא רק זיהה את בורות חיינו, הוא הבין את עומקם של בורות חייו שלו. גם הוא טעה כאשר בעבר נחרץ בדרכו במקום לאמץ את המסלול באומץ. בנט יתקן את ישראל. מגיוס שווה, למיסוי רך. כי פחות זה יותר. וזהו המשפט שנדרש מכולנו. ובכל. פחות נטל זה יותר כתף. פחות מיסוי זה יותר משקיעים. פחות דורסנות ממסדית זה יותר השתתפות אזרחית. פחות זעם זה יותר הכלה. פחות שיפוטיות זה יותר הקשבה. פחות קנאה זה יותר פרגון. פחות עבור עצמי זה תמיד תמיד יותר עבורי. פחות זה יותר. וזהו השיעור שכולנו צפויים לחוות וללמוד ולהבין ולהכיר כי כולנו טעינו, כולנו, ואין האחר טועה והאני צודק. ומכאן נצמח. שוב. לתיקון כולל. אחרת לא נצמח. בנט יתחיל את התיקון של ישראל. הטון שלו אחר. זה הטון שאנו זקוקים לו. זהו הניהול שאנחנו מחכים לו. בנט הוא החוצץ בין מה שעכשיו, למה שאנו שואפים לו לעתיד. גדי, אביגדור, יאיר, כולם כאחד זקוקים כולם כאחד. אפשר להצביע לכל אחד מהם, זה לא ישנה את העובדה שהם כולם חוצצים בין העכשיו, למחר. מטרתם העיקרית בקדנציה הזו היא לשנות את התדר שהרעיל את גוף הארץ. אחריהם יבוא מי שיסתום את הבורות. או לפחות, ימלא אותם כך שהריק העולה מבדידותה של הפלגנות לא יהדהד יותר, בזעם. לך תנצח את הפילוג מר בנט. זהו האויב האמיתי.

לפני כמה ימים כתבתי למר יחזקאלי שאני מעוניין לרכוש את זכויות ההפצה לסדרה שלו. הוא לא הגיב. זה נובע כנראה מהעובדה שאני כותב מחשבון ללא שם, או שאולי הוא לא בודק בהודעות נכנסות, או שסתם חשב שאני מבלבל את המוח. אני לא בלבלתי לך את המוח צבי יקר. נהפוכו. אני מאמין בתוכן הזה. בכל אופן. את הסדרה הזו צריכים להפיץ לכלל אירופה. בכל שפה. עם תרגום לכל שפה. היום יש כלים לייצר את זה במהירות. לבנות לכל מדינה גרסה בשפת המדינה, ולירות לינקים לטלפונים. יהיו מי שיגידו ספאם. יהיו מי שיגידו מהונדס. אבל זה לא משנה, כי בסופו של דבר, האירופאי הממוצע שיחשף לתוכן יבהל. זו היתה אחת -הסדרות- שנוצרו בנושא. לא היתה לה הפצה נכונה. כעת צריכים להפיץ אותה כמערך הסברה. היא מפחידה מאוד ואין כמו פחד כדי לתפוס קשב, ובימים אלו תקבל קשב רב כי חזתה במדויק. תעבירו למי שתעבירו.

תם עידן הפיתוח. למעשה, תם עידן הבעלות הדיגיטלית. מעתה כל אחד יכול לבנות לעצמו כל כלי. IP is obsolete

אייזנקוט המרוקאי קוף. כי הרי מרוקאי לא יכול לבד. ובכלל, בחרו בו להוביל בגלל אבישי בן חיים ותיאוריית ההגמוניה. גם החטופים צריכים לבקש סליחה מנתניהו כי הם אשמים שנחטפו. בשידור הבא העבמ״ים התחפשו וזה לא בנט אלא מסכה. שירת ברבור 🦢