התראיינתי ל"ישראל היום", על הספר החדש, סאטירה, ערד, ואיזה מגי אוצרי אחת שאתם אולי מכירים. מוזמנים לקרוא (ולרכוש את הספר, כמובן!)
לינק לכתבה: israelhayom.co.il/culture/bo…
4
300
אפשר להתעסק פה רגע בספרים, או שרק רבים על כן/לא אחדות?
בקיצור, הפרק הראשון מתוך הספר שלי, "לימבו", זמין עכשיו לקריאה במאקו. תנסו, מה אכפת לכם
mako.co.il/culture-books-and…
2
190
AdarM3irom retweeted
הסדרה ״אנשים שפגשתי״ של מתן חלק ממשיכה לעונה שנייה בכאן. המספרים של העונה הראשונה דיברו יפה: 4.6 מיליון צפיות, מתוכן 3 מיליון בפלטפורמות הדיגיטל של כאן, וממוצע של 212 אלף צופים לפרק בטלוויזיה. פרק סיום העונה ישודר ביום ראשון. מברוק ידידי @sheziff
AdarM3irom retweeted
אח שלי הגאון, אדר מירום (בובה של לילה, אנחנו במפה, תוצרת בית) הוציא את ספרו הראשון ״לימבו״
אני כמובן קראתי כבר וממליץ לכולם
@me_adar
AdarM3irom retweeted
Replying to @yosefyisrael25
זה נכון, ועדיין הטענה של ינון היא שבגלל שהוא מזרחי מרוקאי אז הוא טיפש שהאשכנזים החכמים מנצלים למען המטרות שלהם. זה טיעון גזעני בבסיסו, גם כשהכוונה היא לאיש קש
AdarM3irom retweeted
סיפור קצר על אהבה וטוסטר:
הדייט השני שלי ושל מגי היה די מוצלח. בכל זאת, הוא נמשך עד היום. לקחתי אותה על הקטנוע לאיזו תערוכת אומנות ביפו ושנינו עשינו כאילו זה מעניין אותנו, והיה מצחיק ואחר כך היא באה לישון אצלי (לישון באמת, בלי מגע. אני ג'נטלמן). קמתי בבוקר, כולי עוד אפוף שינה>>
עמרי עמית ואדר מירום שכתבו איתי את הסדרה ושנתנו מהניסיון והחוכמה שלהם בלי גבולות, לעורך הצעיר והמוכשר שלנו גורי אלפי שלקח את ההזדמנות שנתתי לו בחסד רב ועשה, לרותי בלום הנהדרת על הליהוק האגדי הזה ולכל הצוות האדיר שלנו שעוד יקבל מה מגיע לו מה שנקרא.
AdarM3irom retweeted
מה אני אוכל בין 8:00 ל-22:30: שתי פרכיות אורז, חזה עוף על חסה וירקות מאודים
מה אני אוכל ב-22:30:
AdarM3irom retweeted
בתחילת השבוע אקליט פרק מיוחד עם אדר מירום, עומרי עמית ומתן חלק, שכתבו ״אנשים שפגשתי״ שעולה בקרוב. נדבר על הסדרה, על המעבר למרכז, על ״תוצרת בית״, שחודשה לעונה שניה, וכל מה שיעלה בשיחת הפרלמנט הזו, שתתחיל אני מניח בסיפורי כיפור בצומת מוריה. השאירו שאלות ואנסה לשלבן בשיחה.
תקשיבו ללוינסון. הערב אחרי החדשות, קשת 12
אפתח בגילוי נאות כמנהגי בקודש: אני וחנוך דאום אוהדים את אותה קבוצה, ש"החיים הם תקופה קשה" זה משפט שצריך להופיע לה על הלוגו.
ניצלתי את קשרי הידידות ביננו כדי לקבל מראש את הפרקים הראשונים של העונה החדשה והשנייה של הסדרה.
אחת הסדרות הטובות שצפיתי בהם: קודם כל צחקתי בקול כמה פעמים בכל פרק. אבל עזבו את זה. זה מעבר למצחיק.
הפרק הראשון צולם בין היתר עם פצועי חרבות ברזל אבל זה לא עשוי כעוד כתבה כזו על פצועים כמקובל. דאום יצא למסע מטורלל וקורע בתפר שבין קומדיה לטרגדיה עם בונוס נחמד לאוהדי הפועל ירושלים (עוד לפני הפציעה של הרפר). הרגע שבו הוא ממשש גדם של פצוע לא יצא לי מהראש בזמן הקרוב.
בפרק השני יש עיסוק קורע בפטריות ופסיכדליה ותצוגת משחק בלתי נשכחת של שי אביבי הגאון.
הפרק השלישי כבר אוחז את השור בקרניו. פרק שעוסק בנוער
הגבעות. פרק וואו. כל מי שיצפה בו, משמאל ומימין, יעבור במהלכו את כל קשת התחושות ומה שישאר אחריו לדעתי זה דיון חשוב. דאום הצליח לפרק שם את המוקשים שיש בדרך כלל בנושאים נפיצים גם בעזרת הומור אבל גם בגלל- בעצם לא נעשה ספוילרים- תצפו ותבינו. זה עולה הערב בערוץ 12 (גילוי נאות: עבדתי שם פעם)
4
1,379
חוזר לדקה לטוויטר, כדי להפיץ את הבשורה שממש תיכף עולה עונה חדשה של הסדרה שכתבתי עם עמרי עמית וחנוך דאום. דן מסר ביים, ולקאסט המעולה הצטרפו בעונה הזאת מלא אורחים 🔥 יהיה כיף, מרגש, ומוזר וקרינג' ולא ברור איך קשת אישרו לנו את כל זה, אבל אני לא מתלונן.
מתחיל ב31/8, ערוץ 12, מוזמנים
יש אליפויות עם כוכבית*
האליפות הזאת היתה עם סולמית #. היינו צריכים לטפס על סולם בשבילה - כוכב אחד לא פותח את העונה, הכוכב השני לא מסיים אותה, מלחמה, אזעקות, טיל על מגרש האימונים, שני משחקים בשבוע, עם קהל, בלי קהל, יריבה קשה, ובלי הנחות. טיפסנו על הסולם ולקחנו.
הכי קשה
הכי כיף❤️#
43
694
AdarM3irom retweeted
למי שפספסו, הראיון המלא שלי אצל רביב דרוקר, על ״ורק אנחנו נדע״ ובו התשובה לשאלת המגיבים מהימין - האם אני פותחת אונלי פאנס?
@RavivDrucker
AdarM3irom retweeted
כשהייתי רווקה מחוקה משברונות לב, אמרו לי כל הזמן – ״כשתמצאי מישהו הכל יהיה זיכרון רחוק״.
אבל מצאתי מישהו והזיכרון לא רחוק. הזיכרון עוד קיים, גם שנים ארוכות אחרי. פצע פתוח שממאן להיסגר, כי הפלאזמה של הקלוז׳ר לא זורמת בדם שלי בכלל.
חשבתי שאני לבד בזה עד שדיברתי עם נשים שקראו את ״ורק אנחנו נדע״ – חלקן נשואות באושר עם ילדים, וגם הן מספרות אותו דבר – העלבון הצורב עדיין קיים, אבל זה לא רק זה. זה גם הצורך בהסבר. ברציונליזציה. בהיגיון שיסביר איך דברים קורים כפי שהם קורים, כי אם אין חוקיות ואם אין דרך לשנות את המציאות, אז הכל כה שרירותי וכאוטי כמו טיל איראני שנופל על הבית שלך, פשוט ככה, מכל הבתים בישראל, ומה בעצם אנחנו יכולות לעשות אל מול הסופר פוזיציה של הכאב הזה? איך אנחנו יכולות להשתנות או לשפר את עצמנו כדי שבאפיזודה הבאה של הדלתות המסתובבות הדלת תסתובב בלי להיטרק לנו בפנים?
לפעמים אני מוצאת את עצמי מזינה את הספר לתוך הג׳מיני ושואלת אותו שאלות שלי עצמי אין תשובה עליהן. אני שואלת אותו, נגיד – ״אבשלום, הוא אהב את אסיה בכלל?״ או ״מה יקרה לאסיה אחרי שהספר נגמר?״. אלו שאלות מטומטמות לכאורה, כי הרי מדובר בזוג דמויות מומצאות, כן? אבל לא באמת, כי כל כך הרבה מהדינמיקות בספר בין שתי הישויות האלה ובין הדמות הראשית לבין עצמה הן אותנטיות לחלוטין. לא במובן שבהכרח הן קרו *לי* אבל במובן שהן קורות. הן מתרחשות באופן כזה או אחר בחיים האמיתיים. הן מתקיימות ואז חולפות, אבל הן מותירות חותם.
זה בגלל שכתבתי לו יותר מידי הודעות? זה בגלל שאני לא מספיק טובה? אני לא מספיק יפה, חכמה, מוצלחת, עשירה? הייתי צריכה אולי ליישם את מה שאומרים ב״גברים אוהבים ביצ׳יות״. הייתי צריכה להיות יותר קרה. הייתי צריכה להיות יותר חמה. הייתי צריכה להיות יותר סקסית. לא, פחות סקסית. גברים לא אוהבים שרמוטות. גברים, יש להם סינדרום קדושה קדשה. לא, גברים רוצים זונה במיטה, אישה בבית, וליידי בחוץ. לא. מה גברים רוצים, בעצם. ולמה הם לא רצו אותי?
את כל השאלות האלה אני מזקקת לשאלות מטא שצופות ממעל – על אישה שהיא קצת אני אבל לא. על גבר שהוא כל האקסים שלי, אבל לא. ומכל ה״אבל לא״ הזה אני מנסה ליצור את ה״אבל כן״.
ובעיקר למצוא את הכוח להפסיק לחפש תשובות.


























