תחקיר והודעה אישית נתחיל מהתחקיר: אנחנו מפרסמים הסופ"ש פרויקט גדול שעומר בן יעקב ואני דוגרים עליו כמה חודשים. מדובר בהדלפה גדולה מתוך חברת סייבר ישראלית בשם CyberGlobes, חברה רעה במיוחד, שעל פי המסמכים סייעה למשטרים בכל רחבי העולם לרדוף מתנגדי משטר, מפגינים, פעילי סביבה. השיא הוא במקרה הכי קיצוני שאני נתקלתי בו: החברה אפילו סייעה לממשלת אינדונזיה לייצר רשימות של הומואים באמצעות חדירה לקבוצות פרטיות של הקהילה הגאה ברשתות חברתיות. זה עוד סיפור על סייבר ישראלי בשירות רודנויות, אבל הפעם לא ברמה של "מכרנו ללקוח כלי והוא עשה איתו מה שהוא מבין". יש כאן סיפור על אנשי סייבר ישראלים עם הידיים על המקלדת בשירות הרוע הזה. החברה טוענת שמקור ההדלפה בפריצה למחשביה וטענה (ללא כל הוכחה) שהמידע עבר מניפולציה. התחקיר המלא יודפס בגיליון ראש השנה וזמין כבר באתר המרקר. לינק בתחתית הפוסט. ועכשיו להודעה האישית: זה יהיה התחקיר האחרון שלי במרקר, ובכלל. 12 שנה כתבתי תחקירים. היה מסעיר ומגניב ולעתים גם מפחיד. רבתי עם אנשים חזקים מאוד, נתבעתי, הם בלשו אחריי ואני בלשתי אחריהם, נרדפתי ורדפתי. היה אקשן חלק גדול מהזמן. היה גם גועל גדול, שככל שהשנים חלפו החל להקשות על הנשימה. זחלתי בבוץ בשביל לגייס מקורות, נברתי במסמכים ארוכים, נכנסתי לחדרים בזהות בדויה, באתי במגע עם הרבה אנשים טובים ועם לא פחות אנשים דוחים, היו לא מעט הצלחות והיו גם לא מעט כישלונות. אני גאה בתוצאה הכללית. רוב השנים הייתי חדור מטרה, אבל היו גם תקופות אחרות שהרגשתי כמו אידיוט שנלחם בטחנות רוח. בשבוע הבא אסיים את תפקידי במרקר ובאותה ההזדמנות אפרוש מעיתונות ואנסה להמציא את עצמי מחדש. ב-12 השנים האחרונות ראיתי את מקומן של העובדות דועך. נכנסתי למקצוע הזה בתקופה שכבר היה מקצוע בשקיעה. ועדיין, היו לי שנים טובות רבות שבהן היו מספיקות העובדות כדי לפתוח בחקירה, להעמיד לדין, למנוע מינוי, לטרפד החלטה גרועה - כל עוד העובדות שפרסמתי הניעו תהליכים היה בזה סיפוק אדיר. נותר רק להתגעגע. מאז, החברה הישראלית חלתה, החברה האנושית חלתה, הרשתות החברתיות הרעילו את סביבת המידע מעבר לכל שיעור שיכולתי לדמיין. לא דמיינתי עולם שבו יש תחרות אמיתית בין עובדות בדוקות להמצאות מוחלטות. אבל אני מסתכל מסביב ורואה איך הטראפיק עורך את העיתונות, והשנאה והרעל עורכים את הטראפיק, ובין זה לבין העובדות אין כבר כלום. בשנים הקרובות אני מתכוון לנסות לעשות משהו לגבי סביבת המידע. לא, אני לא הולך להקים עמותה. יש כאלה מספיק, חלקן מצוינות במה שהן עושות, אבל הן מוגבלות בהיקף הפעילות שלהן ומראש הן מהמרות על כך שהעובדות ינצחו את השקרים. בעצם, הן סובלות מאותה הבעיה שממנה אני סבלתי כתחקירן. אי אפשר לבנות על העובדות יותר. בפרפרזה על מארק טוויין: בזמן שהשקר מקיף חצי עולם, העמותות ומה שנותר מהעיתונות בקושי שורכים את השרוכים. אני חושב שהדרך היחידה להאט את הקצב של השקרים והרעל היא לעשות מהם עסק. לכרות את השקרים והרעל, לארוז אותם, להפוך אותם לדאטה, ולמצוא מה הדאטה הזאת יכולה לחזות. חשבו על עולם שבו הדאטה משפיעה לרעה על חיי המרעילים ומתחילה לגרום להם לחשוב פעמיים לפני שהם מפיצים עוד רעל. זו תהיה הנקודה שבה נתחיל לראות תיקון. אני כבר תקופה הופך ברעיון כזה בדיוק, והחלטתי שזה יהיה הפרויקט הבא שלי. כל מי שקורא ורוצה לשמוע עוד או חושב שיש לו איך לעזור או לייעץ, הדיאם פתוח. אני חייב תודה להמון אנשים על השנים האחרונות: מקורות, חברים למקצוע, עורכים, גרפיקאים, קוראים. אכתוב כאן תודה רק לשלושה אנשים שאני מרגיש שאני חייב להם תודה מיוחדת. לעורכי הראשון במרקר, אבי בר-אלי, על הרבה גיבוי. לעורכת השנייה שלי במרקר, סיון קלינגבייל, שהלכה איתי דרך ארוכה נגד הרבה רוח רעה, ולגיא רולניק, חבר בעת צרה ובכלל. כל מי שירצה לשמור על קשר, אני זמין כאן. עד אז, היו שלום. ולפני שאשכח, הנה הלינק לתחקיר: themarker.com/weekend/2026-0…