משתף מהרשת השניה - מי שמשום מה לא מתרגש מהאלימות שמופנית כלפי פלסטינים, כדאי שיתעורר ויבין כמה מהר היא תופנה כלפיו. Noa Milikowsky-Marienberg היינו בדרך חזרה מאזור ים המלח אחרי שבת של שמחה משפחתית מרוממת. האוטו עמוס במזוודות ובציוד, שירים עבריים שקטים מתנגנים מהטלפון שלי, ואנחנו במעלה כביש 1 מים המלח בדרך הביתה, וכבר בווייז אפשר לראות שתכף נכנסים לפקק, לקראת צומת מצפה יריחו. אנחנו זוחלים בפקק אבל תוך דקות ספורות מבינים שהפקק מוזר - לאט לאט בצד הדרך עוצרים רכבים ולא מתקדמים, ואילו אנחנו מתקדמים וזוחלים מאוד לאט. די מהר אנחנו מבינים שאלו שעוצרים בצד הדרך הם בעיקר עם לוחיות רישוי פלסטיניות, והסיטואציה נעשית יותר מטרידה ומוזרה. הפלסטינים והאחרים שעוצרים בצד הדרך יוצאים מהרכבים ומחכים, מדברים בשקט בקבוצות קטנות, ואנחנו ממשיכים לזחול. אנחנו שמים לב שגם בצד הנגדי עוצרות מכוניות בצד הדרך, וגם שם יוצאים אנשים - שוב, רק פלסטינים - ומדברים ביניהם, למרות שבנתיב הנגדי אין פקק והתנועה יכולה לזרום בו בחופשיות. אמבולנס עובר אותנו עם סירנה ואנחנו חושבים - אולי בכל זאת מדובר בתאונה. אבל אנחנו רואים שרוב האנשים שעצרו מצד שמאל עומדים עם הטלפונים במצב מצלמה ומצלמים את מה שנמצא עוד קדימה לנו, ולא נראה שהם מצלמים תאונה. אנחנו מתקרבים לצומת, ושתי חיילות שנראות מאוד מתוחות ומאוד מנסות להיות בשליטה עוברות בין הרכבים. אני עוצרת את המוזיקה, פותחים את חלון הרכב - אחת החיילות אומרת: "אתם בדרך לירושלים? יופי, אז תמשיכו פשוט לנסוע ישר", ואנחנו לא בדיוק בדרך לירושלים אבל לצורך העניין זה לא משנה. המתח מורגש והילדים מאחור מאוד חסרי שקט ואומרים שהמצב מלחיץ. הגענו לצומת ובבת אחת התמונה מתבהרת: מתנחלים צעירים, בני עשרים ומשהו, החליטו להקים מחסום מטעם עצמם. הם עומדים בצומת ומחליטים מי יעברו (רכבים ישראליים) ומי לא (פלסטינים). בצד ימין של הצומת עומדות נערות יחד על אי תנועה ומתבוננות במתרחש. גם ילדים צעירים מאוד שמתרוצצים בין הרכבים, אחד מהם מציע לנו משהו שלא הבנו מהו, ולא מעלה על הדעת שאנחנו לא בעד מה שזה שהוא מציע. רגע לפני שהגענו ממש לרמזור, פלסטיני שהתקרב לצלם מהנתיב הנגדי חוטף צעקות משפילות מכמה מתנחלים שעומדים בנתיב שלנו כשהשוטרים הבודדים - אולי אנשי חברת אבטחה (שניים?) והחיילים (עוד שניים?) מנסים להרחיק את הפלסטיני. אחד המתנחלים מקלל את הפלסטיני המצלם, צועק לו שיסתלק. אנחנו מרגישים שאסור לשתוק. החלון שלנו פתוח ועוד לפני שאני מספיקה לומר משהו למתנחלים, איתי צועק עליהם "אתם מחללי שם שמיים, אתם לא דתיים, אתם אנשים אלימים" וגם דברים חריפים יותר (מה שמגיע - מגיע). לרגע קצרצר אני רואה מבט בהיר על פניו של החייל - נראה שהגיוני בעיניו שלא כולם מסכימים לבריונות - אבל אני בכל זאת אומרת לאיתי לסגור את החלון ושנמשיך לנסוע. בינתיים אחד מהם עונה לאיתי שהוא אוהב אותו, אבל איתי עונה לו שהוא לא אוהב אותו, הוא שונא אותו. בחור אחר מאבד את זה וצועק על איתי "שתשרף, תוריד את הכיפה, אתה לא דתי" ודברים חריפים הרבה יותר. הוא רץ אחוז אמוק אחרי הרכב, נוגע בו, ומנסה לצוות על אחד מאנשי הבטחון שיעצור את הרכב שלנו ויאלץ אותנו לעשות פרסה "כי הם שמאלנים", אבל איש הבטחון מאפשר לנו להמשיך. הרמזור ירוק ואנחנו מספיקים לשמוע את הבחור אומר "תכף זה יקרה, אנחנו נעצור אותם". המשך>