הבטיחו לנו ״מרד גנרלים״. קיבלנו מרד הצייצנים ״משרתם רצוע־האוזן של האנטישמים״, ״החנטריש הכי גדול שאחז מקלדת בעיתונות העברית״, ״שרלטן קטן של אמא״, ״נוכל״ ו״אחד מגדולי החנטרישים בתולדות העיתונות העברית״ - גדי טאוב. ״תועמלן״, ״מניפולטור ברמה נמוכה״ ו״דחליל קש״ - תמיר מורג. ״גרפומן״ - ארז תדמור. וכל זה בתוך ארבעה ימים, בעקבות החוצפה הבלתי נסבלת לבדוק אם ל״מרד הגנרלים״ יש גם ראיות ולא רק שם קליט, סדרת טלוויזיה ומחלקת בשר שמכינה ממני ״קציצות״ ו״מטבוחה״. מרשים. יכולתי להשיב באותו מטבע, אבל זו לא דרכי- ובעיקר אין בכך צורך. ככל שזרם הקללות והנאצות מתגבר, כך ברור יותר לכל הקורא שמדובר על תחליף לתשובות והוכחות לעלילה שרקמו ואינן בנמצא, אפילו לא בחייל האוויר. איפה המסמך, הפקודה, העדות או הפרוטוקול המחברים את מאמר עמית סער מ־2019 להחלטות רונן בר והרצי הלוי בליל 7 באוקטובר? מקהלת וסאלים כה מרשימה, ובכל זאת איש מהם לא הצליח לגרד אפילו בדל ראיה. הניסיון לטייח את הכלום רק מגלה עוד שקרים, מאניפולציות וסתם חוסר התמצאות בסיסית בחומר. ארז תדמור: ״דרך המלך הראשונה היא טלפון ישיר מהרמטכ״ל ו/או מראש השב״כ לראש הממשלה... כך אכן קרה בעבר אינספור פעמים״. שיביא דוגמה אחת — אחת — מראש שב״כ, מוסד, אמ״ן או רמטכ״ל שהתקשר ישירות לנתניהו למסור התרעה. בדקנו עם 15 בכירים לשעבר: בעקבות לקחי קו 300 נקבע נוהל שכל השיחות תמיד עוברות דרך המזכ״ץ. והוא ושני העוזרים שלו (קמ"ן ואג"ם) היחידים שהוחמר עובר דרכם בדרך לראש הממשלה; המזכ"ץ הוא האחראי הבלעדי על האם ומתי להעיר את רוה"מ תדמור: קמ״ן ראש הממשלה ״אינו הנתיב להעברת מידע בחירום״ והוא בסך הכול ״ש״ג זוטר״. ה״ש״ג״ הוא אלוף־משנה בכיר הממונה בדיוק על צינור המודיעין לראש הממשלה. החומר הגיע גם אליו וגם לחמ״ל המל״ל; אפשר לחקור מדוע נעצר שם, אבל מי שמבקש למדר את נתניהו אינו שולח את המידע לשני גופים בלשכתו ומתפלל שלא יעבירו אותו. תמיר מורג: ״להבנת האוגדה והפיקוד, חמאס ללא שינוי משגרה״. תודה, תמיר: זה לא תופס אותי בשקר (ולו כי אתה מעתיק ממאמר שלי) אלא את המערכת בקונספציה. בין לבין אתה גם מודה שכל עלילת מרד הגנרלים איננה נכונה כי אם גורמי המודיעין והפיקוד היו רגועים- אז אף אחד לא הסתיר מנתניהו התרעה לפרוץ מלחמה. "לא הבינו ולכן לא התריעו״ הוא מחדל; ״הבינו והסתירו״ הוא מרד- ואי אפשר לטעון את שניהם יחד. עמליה עוזר: ״דחוח־הלוי לא המציא את מושג ההכלה... המונח נמצא בטקסט עצמו״. איש לא טען שהמילה ״הכלה״ אינה מופיעה; הטענה היא שדחוח המציא דוקטרינה בשם ״הכלה מקסימלית״(יעני לא רוצים מלחמה בכל מחיר, ואז כתב שסער ״עסק בה בהרחבה״. סער כתב על מרחבי הכלה בתרחיש מוגדר; המילה ״מקסימלית״ אינה קישוט — היא כל הסיבוב. תדמור: ״הרצי הלוי ורונן בר לקחו לעצמם את הסמכות... כאילו אין במדינת ישראל ממשלה״. זו כבר הרשעה בזדון, לא שאלה. כדי להוכיח אותה צריך מסמך, עדות או פרוטוקול שמראה שהם הבינו שמתקפה עומדת להתחיל והסתירו אותה מנתניהו — ועד עכשיו, לצד כל הקללות, לא הובא אפילו בדל ראיה. כדי לבסס אותה דרושה ראיה שהם הבינו שעומדת להתחיל מתקפה, החליטו להסתיר את המידע מנתניהו ועשו זאת מפני שחששו שהוא יורה לתקוף. איפה המסמך? איפה הפרוטוקול? איפה העדות? איפה האדם שהיה בדיון ואמר: החלטנו לא להעיר את נתניהו כי הוא עלול לפעול? אין. בשורה התחתונה: אין מסמך אימוץ שהפך את מאמר סער לדוקטרינה; אין ראיה שבר או הלוי קראו אותו; אין ראיה שהסתמכו עליו; ואין חוליית קשר בין המאמר לבין החלטות הלילה. תדמור מציג מאמר, קידום מקצועי וסמיכות זמנים - ומוסיף מים חמים עד שנולדת ״ממשלת דיפ־סטייט״. חמור מכך: הטענה הזו סותרת את טענתם הקודמת. הם אומרים בעצמם שהמידע לווה בהערכה מצננת, שהאוגדה והפיקוד חשבו שחמאס בשגרה ושאיש לא ראה איום מיידי. אם כך, הם טעו באופן קטסטרופלי. הם לא ״לקחו לעצמם את הסמכות״ להחליט בסוגיה שהבינו כמלחמה - מפני שלפי אותם צייצנים עצמם, הם לא הבינו שזו מלחמה. אז הנה מאזן הביניים: כינויים אישיים: מלאי חירום. מטבוחה וקציצות: בשפע. מקרה אחד מתוך ״אינספור הפעמים״ של שיחת התרעה ישירה לנתניהו: אפס. מסמך שהפך את מאמר סער לדוקטרינה: אפס. ראיה שבר והלוי פעלו על פי המאמר בליל 7 באוקטובר: אפס. ראיה שהמידע הוסתר מנתניהו בזדון מפני שחששו שיתקוף: אפס. צה״ל, אמ״ן, פיקוד הדרום, אוגדת עזה והשב״כ נכשלו ב־7 באוקטובר כישלון היסטורי. הם לא חיברו את הסימנים, לא הבינו את משמעותם, לא העלו כוננות ולא התריעו בזמן. אבל כשל אינו מרד. רשלנות אינה בגידה. ושבע קללות אינן שבע ראיות. הבטיחו לנו ״מרד גנרלים״. בינתיים קיבלנו מרד צייצנים נגד העובדות.