Démocrite méditant retweeted
הדרך הכי טובה לכבד את השבעה באוקטובר היא להיות אותם האנשים שהיינו בשמונה באוקטובר
האם פיצוץ גרעיני על אדמת ארה"ב יגרום למדינה ההזויה הזו לצאת כבר למלחמת חורמה נגד האייתולות? למה הם מחכים? שהאנשים שמאיימים עכשיו על ראשי הממשל יאיימו על ערים שלמות בחורבן? כמה התבזות היא יותר מדי?
הרשימה המלאה של בעלי התפקידים שעברו להתגורר בבסיס צבאי מאובטח מחשש לניסיון התנקשות איראני:
1. שר ההגנה/מלחמה פיט הגסת׳
2. שר האוצר סקוט בסנט
3. שר החוץ מרקו רוביו
4. התובע הכללי טוד בלאנש
5. ראש הסגל סטיב מילר
3
37
חוששני: איחרנו את המועד.
פרסמנו הערב במהדורה המרכזית של ערוץ 14 - זו הסיבה לדחיפות שחשים בישראל בנוגע לפעולה באיראן:
האיראנים אינם קרובים לפרוץ לפצצה - הצנטריפוגות בהר המכוש אינן מותקנות והתהליך צפוי לקחת חודשים, ובנוסף תוכנית הגרעין ספגה מכות קשות במבצעי עם כלביא ושאגת הארי - לא רק בתשתיות, אלא גם בידע (חיסול מדענים סיטוני).
לעומת זאת, הם קרובים הרבה יותר לנקודה שבה הפרויקט יהפוך לבלתי פגיע מהאוויר, וישראל כמעט ולא תוכל לסכל את תהליך הפריצה לפצצה כאשר המשטר יורה עליו. גורם ישראלי שבקיא היטב בפרטים אומר לנו:
"איראן פועלת להכניס את תוכנית הגרעין למרחב חסינות שלא יאפשר לפגוע בה מהאוויר, באמצעות עבודות מיגון אינטנסיביות והורדת תשתיות חיוניות מתחת לקרקע".
למיטב הבנתי, עבודות אלה מתבצעות לא רק בהר המכוש ובאספהאן, אלא בשורה של אתרים - מה שיחייב תקיפה בסדר גודל משמעותי.
איראן מחזיקה כרגע באורניום מועשר ברמות שונות במשקל כולל של כ-6.5 טון (מתוכם 441 ק"ג ברמת העשרה גבוהה של 60%) - מספיק כדי לייצר פוטנציאלית כ-23 פצצות גרעיניות. המרחק לשם, כאמור, גדול, בזכות שני המבצעים הקודמים, אך המרחק לנקודת החסינות קטן בהרבה.
כל זה מתכתב עם ביקורו של ראש המוסד גופמן בארה"ב, ממנה חזר לפני כמה שעות היישר לישיבת הקבינט ולפגישה עם רה"מ נתניהו. בניגוד לחלק מראשי המוסד הקודמים, שידעו גם ליהנות מנסיעות העבודה סביב העולם, גופמן נותר באופיו שריונר סגפן. בד"כ נסיעותיו לארה"ב הן מסעות בזק - מגיע, נפגש, חוזר.
הפעם, רמס"ד שהה באמריקה שלושה ימים - זמן ממושך למדי במונחים שלו - ונפגש לא רק עם מקבילו מה-CIA ג'ון רטקליף ועם סטיב ויטקוף במיאמי, אלא עם שורה ארוכה יחסית של בכירים בממשל ובעלי תפקידים בקהיליית המודיעין האמריקנית.
גופמן הציג להם חומרים שמהם עלה, למיטב הבנתי, מסר ברור: הזמן לפעול נגד תוכנית הגרעין האיראנית ונגד תוכנית הטילים הוא עכשיו, כי אחר כך - לא בטוח שזה עדיין יהיה אפשרי.
30
מחשבה על מחמוד מטול כארם: למה לא לחזור בו מן הציוץ? הוא ראה מה רוצה החמאס לעשות. לא קשה לשבת ולחשוב, בכנות, ולשנות עמדה. גם אם כל האוטובוסים המתפוצצים של שנות התשעים לא הספיקו, גורל העוטף צריך היה להספיק. זה לא לח"י, זה לא אצ"ל. כמה גמישה החשיבה השבטית? כמה רוע היא יכולה להכשיר?
2
3
87
הם לא חושבים עד נקודת הזמן הזו. המוח שלהם שוקע בערפל של ססמאות: הזדר מדיני, פיקוח הדוק, והכי קלאסי: "ישראל תדע להתמודד [עם עשרות אלפי הרוגים, מאות אלפי פצועים והרס של ערים שלמות]".
שמאלנים, יש לי שאלה אליכם:
נניח שנתניהו מקבל את הדרישה של איזנקוט לא ליזום שום תקיפה בתקופה הזו, ואיראן מנצלת את זה ומפציצה את גוש דן בטיל גרעיני.
את מי תאשימו אז, את נתניהו או את איזנקוט?
2
34
"ישראל איננה יכולה לחיות עם המשטר הנוכחי בטהראן כי משמעות הדבר היא עוד 7 אוקטובר, הפעם יהיה זה בדמות יקיצה לבוקר שבו תודיע טהראן כי היא מערסלת בידיה פצצת גרעין."
תומכי השמאל: הרפו! החרם על נתניהו לא שווה את זה!
תמונת מצב - 15 נובמבר
_____________________
1. המשכו של מצב 'בין השמשות / הזמנים'.
2. זהו לא רק מצב ביניים כמשמעו של המונח אלא מצב קריטי.
3. כדור המציאות כאילו נמצא עתה על ראשה של גבעה ויכול ליפול כמעט לכל כיוון אפשרי.
4. ישראל ללא ספק נמצאת במצב של צל"ש או טר"ש.
5. הדברים אמורים הן לגבי המימד הפוליטי הפנימי והן לגבי המימד החיצוני האסטרטגי.
6. שני המימדים אחוזים האחד בתוך השני ומשפיעים זה על זה.
7. חיצונית ואסטרטגית אנחנו במגמה של המתנה כדי לראות האם טראמפ יעשה את הבחירה הנכונה שאותה לא עשה בעימות האחרון ומכיוון שכך הפך העימות עם איראן ל'סבב'.
8. ישראל איננה יכולה לחיות עם המשטר הנוכחי בטהראן כי משמעות הדבר היא עוד 7 אוקטובר, הפעם יהיה זה בדמות יקיצה לבוקר שבו תודיע טהראן כי היא מערסלת בידיה פצצת גרעין.
9. ייתכן לפיכך כי ארה"ב לא תצא למערכה אבל ישראל תידרש להחליט האם תצא לבדה. בתנאים שאינם אופטימליים אבל מיטביים ביחס לעובדה כי בעוד כשנתיים טראמפ כבר לא יהיה בבית הלבן.
10. פנימית ופוליטית ישראל נמצאת גם כן בטלטלה ובפני צומת של הכרעה: האם היא הולכת לאחדות אם לאו. זו קביעה סופר חשובה בראי המציאות החיצונית שהולכת להמשיך ולהגדיר את מציאות חייה בשנים הקרובות.
11. זו לא הולכת להיות מציאות של תיקון, שלום ע"י אדמות או שינוי אסטרטגי. להיפך. זו הולכת להיות מציאות של המשך מלחמת העולם השלישית, המוכחשת על ידי חלקים ממנו ובתוך ישראל, שתידרש במסגרתה ניהול מבריק וחכם בתנאים של קונצנזוס פנים יהודי !
12. בנסיבות אלה האחדות היהודית ציונית וברית הכחול לבן היא קריטית והופכת לאמצעי היחיד שיכול להתמודד עם אתגרי העתיד שצריך להכיר בכך כי אינו הולך להיות ורוד. זו סוג של התפכחות שראוי שכלל צידי הפוליטיקה הישראלית יפנימו כדי לעשות את הדבר הנכון לעתיד הציונות.
13. שתי החלטות. שתי דילמות. שני נתיבים. אין הרבה זמן להחליט אודותיהם. בין השמשות.
1
31
אני מצטער שאין על כך הסכמה לאומית רחבה. השמאל הפך את האיום הגרעיני של המשטר לבעיה של ביבי, לעניין של ביבי וכד'. זה פשוט טרוף. מי שחושבים כך שכחו שיש עולם מחוץ לזירת ההתנגחות המחנאית שלהם. מה זה יעזור לכם שביישתם את ביבי אם ערים בישראל יהפכו לאפר על כל יושביהם?! צאו מזה כבר!
דעה שצריכה להיות פופולרית: סבב נוסף מול איראן לא כרוך ב"מחירים בלתי נסבלים" לציבור הישראלי. כבר היינו בסרט הזה, השד לא נורא כפי שהוא רוצה שתאמינו שהוא, והוא נחלש מאז. די עם ההפחדות המקושקשות.
מה שבלתי נסבל הוא אם מהלומה חיונית על משטר אסלאמיסטי פנאטי, שחותר לפצצה גרעינית, תידחה, תמוסמס ולבסוף תבוטל בגלל סיפורי סבתא על "צורך בהסכמה לאומית רחבה" - שם קוד ציני להמתנה לממשלה רופסת שבסבירות גבוהה תימנע מלפעול.
מלחמה בתוך מלחמה. הישראלים התבוניים נלחמים באויב *וגם* בישראלים לא תבוניים, פחדנים, מכורי-אזור-נחות שרוצים שקט במחיר טבח דחוי. האויב יורה, הישראלי התבוסתן תולה את עצמו כמו משקולת על צוואר זולתו. חיסול המשטר צריך להיות *קונצנזוס לאומי*. יש כאן כשל חמור של התבוניות.
בין השורות של הכתבה הזו עולה האמת:
הגוורדיה הותיקה של המוסד לא מתחברת למחויבות המוחלטת של גופמן להפיל בכל מחיר את המשטר האיראני (כלומר מבחינתם עדיף שיישאר)
ושונאת ממש את מחויבותו ליצור תנאים להגירת ערביי עזה (כלומר מבחינתם עדיף שיישארו).
כשאתה קורא את זה אתה מבין כמה נכון ונדרש ואף הכרחי הרענון שגופמן כופה עליהם.
על השת"פ התבוסתני שלהם עם חדשות 12 אין בכלל מה לדבר כי מה חדש? היה לנו האירוח האוהד של הסרבנים בחיל האוויר, ועלילת כוח 100, והדיווח על הפצצת בית חולים והרג אזרחים המוני בידי ישראל, והטענה שצה"ל הפך את עזה למחנה ריכוז, והקביעה שפעילות צה"ל בעזה היא כישלון מוסרי, והיו כמובן עוד ועוד.
אל מי ילכו מי שרוצים לפגוע בישראל, בביטחונה, באנשי הביטחון שלה, אם לא אל חדשות 12?
mako.co.il/news-military/202…
7
84
הנחנו לאויב כשהוא היה על הקרשים והוא חזר לעמוד על הרגלים. איזו הפתעה. במשך כל מבצע עם כלביא צה"ל שפשף את דרום לבנון במקום לתמרן אל ביירות והבקעא. מי יודע בכמה הרוגים נשלם בגלל ההיסוס והפחדנות האלו, וכמה הרוגים נפלו לחינם על הישגים שמוסמסו. נתניהו וזמיר האפסים מרימים לשמאל להנחתה.
פרסמנו אצל @efitriger
באמ״ן מעריכים: אם תפרוץ מלחמה נוספת מול איראן - חזבאללה יצטרף למערכה ״בסבירות גבוהה מאוד״ ויחדש את ההתקפות על יישובי הצפון
חזבאללה פועל להתעצם במערך רחפני הנפץ שלו - השיג כבר אלפי רחפנים, הכשיר עשרות מפעילים ומגדיל את טווח הרחפנים
כל הפרטים >>
6
56
(א) זה פשע מוסרי; (ב) כך ארה"ב התייחסה לישראל אחרי מזכר ההבנות וכך היא תתייחס אליה בעתיד הקרוב מאוד ואף גרוע מזה. ארה"ב היא מדינה בוגדנית, שפלה וחסרת מוח. בוגדת בידידותיה, מחזרת אחרי אויביה. שומר נפשו יירחק.
We have detected speed restrictions on Starshield on our Ukrainian territory – in the temporarily occupied parts of Ukraine. The speed limit is back at 161 kilometers per hour – that’s 100 miles per hour.
This directly affects our ability to intercept Russian jet-powered “shahed” drones. These drones come from those areas, and because of the speed restrictions, we simply cannot catch up with them in time.
Near the frontline, we cannot use our aircraft. Only drone interceptors can operate there. And without the speed we need, shooting down these “shaheds” becomes much harder.
This means more Russian strikes get through, and more of our people are killed by Russia. We are trying to get the details from the American side, but so far, we know very little.
If someone in America is making decisions that basically treat Ukrainian territory as if it is not Ukrainian, then this tells us where things are going. We need to be clear and never recognize Russia’s occupation of Ukrainian territory in any way.
From an address at the 9th European Political Community Summit. (3/3)
19
דן שיפטן ביביסט, ואני לא משתמש במילה הזו ככינוי גנאי לאדם שלא מסכים עם השמאל. הוא לא רוצה לנסות לפתור את הסכסוך מול הפלסטינים *בשום דרך*. לא בדרך של כיבוש עזה, לא בדרך של דרדיקליזציה כמו ביפן, לא בדרך של "עידוד הגירה". הוא מדבר בשאננות גמורה על עוד *מאה שנות סכסוך*. זה ביבי.
2
48
פלסטיניות איננה הבעיה. אם כך רוצים לקרוא לעצמם הערבים באזור, שייקראו. הבעיה היא פלסטיניזם: הרעיון לפיו היהודים לקחו מן הפלסטינים את מה ששלהם. בגלל זה דרוזים הם עם גאה וגם ישראלים אך הפלסטינים לא. הפלסטינים חושבים שנעשה להם עוול, ומי שנעשה לו עוול מחפש נקמה ותיקון.
1
6
183
כנראה שיהיו משחקי מחשב כמו שישנם סרטוני יוטוב. וכמו שאנשים עושים כסף מערוץ היוטוב שלהם, הם יעשו כסף מן הדמיון ומן היצירתיות שלהם. את העבודה הקשה תעשה המכונה *וזה דבר טוב*. היצע הערכים בעולם ייגדל, מקוריות תתוגמל יותר, עצמאות יצירתית תהיה הרבה יותר קלה להשגה.
אענה בשמו: לא. הוא לא בעד כניעת החמאס, לא בעד העברת האוכלוסייה, לא בעד צמצום נז"א באמצעות בינה מלאכותית, הקש בגג, החלפת פצצות בחיילים. רק דבר אחד יספק את השמאל: *כניעה ישראלית*. השלמה עם קיומם של רוצחים זוממי טבח במרחק של כלום מגני ילדים, מתנ"סים ומכולות. כלומר, רק הקרבה עצמית.
Démocrite méditant retweeted
כשאין מדינה וקובעים עובדות בשטח - מקרבים את הקמת המדינה. כשיש מדינה וקובעים עובדות בשטח, כולל אלימות בלתי נשלטת ומליציות חמושות - מקרבים את סוף המדינה.
תשאלו את הלויאליסטים בצפון אירלנד, ואת החלק האלים מהמתיישבים הצרפתים באלג׳יר.
החלוציות העברית פירקה את הריבונות של המנדט הבריטי לטובת הקמת מדינה יהודית, קיומם של כוחות אלימים וחסרי גבולות בהתיישבות עומדים לפרק את הריבונות של המדינה היהודית לטובת כאוס, סנקציות קשות, וסכנה קיומית על ההתיישבות בפרט ומדינת ישראל בכלל.
יש שיקראו לזה טרור יהודי.
יש שיקראו לזה אלימות מתנחלים.
יש שיקראו לזה הגנה עצמית.
יש שיקראו לזה חיכוך יזום.
יש שיקראו לזה כיבוש הארץ.
אבל אני מתייחס לזה בצורה אחרת לגמרי. והאמת, גם לא כל כך מתרגש מזה.
ואני אסביר לכם למה.
אני תופס את האירועים ביו"ש כחלק ממציאות כוללת, שלמה, שמאירה באור אחר לגמרי את, ובכן, תלוי איך אתם קוראים לזה. וכל אירוע שמתרחש שם - לא משנה אם זה טרוריסט פלסטיני או פורע יהודי, מואר אצלי באור זהה, כחלק ממציאות זהה.
כשאני מתבונן על המציאות ביו"ש, אני לא חושב שמדובר רק בנחלת אבותינו, או בשטח שאמור להישלט על ידי ישות מדינית שהיא לא ישראל.
לא. אני תופס את זה כאזור של סכסוך מתמשך. שטח שנוי במחלוקת שעתידו לא ברור ודינו עוד לא נגזר. מרחב גיאוגרפי אסטרטגי שקריטי לביטחון מדינת ישראל.
קצת כמו ארץ ישראל לפני שהמדינה הוקמה.
אנחנו רגילים לחשוב על הציונות, על החלוצים, על המתיישבים הראשונים בישראל כעל סיפור היסטורי. אנשים שעלו לארץ, הקימו יישובים, חרשו שדות, סללו דרכים, התמודדו עם התנגדות אלימה ובסופו של דבר תרמו ליצירת המציאות שאפשרה את הקמת המדינה.
אנחנו קוראים עליהם בספרי ההיסטוריה, קוראים רחובות על שמם.
אבל כשמתרחש תהליך דומה, גם אם לא זהה, במרחק של חצי שעה מירושלים, 45 דקות מהמרכז, פתאום לרבים קשה הרבה יותר להבין אותו.
ההתיישבות ביהודה ושומרון היא לא רק עניין דתי או אידיאולוגי.
היא גם אירוע חלוצי. ובעיקר, אירוע אסטרטגי.
לשטח יש חשיבות. לגבעות יש חשיבות. לצירים יש חשיבות. ולשאלה מי נמצא עליהם, מי מעבד אותם, מי מקים שם בית ומי מצליח לקיים בהם חיים לאורך זמן, יש חשיבות עצומה.
זה נכון היום, בדיוק כפי שזה היה נכון בתקופה שלפני הקמת המדינה.
ההתיישבות הציונית לפי קום המדינה לא הייתה רק תוצאה של הכרעות מדיניות. בהרבה מקרים היא גם השפיעה עליהן.
קודם אנשים הגיעו. הקימו יישובים. יצרו מציאות. אחר כך הגיע כל השאר - מפות, וועדות דיונים המדיניים ואז הסדרים קבועים.
לא תמיד. לא בכל מקום. אבל מספיק פעמים כדי להבין שמדובר בכלי אסטרטגי משמעותי.
ולכן, כשאני מסתכל על חווה יהודית שמוקמת על גבעה ביהודה ושומרון, אני רואה נוכחות אזרחית בשטח בעל חשיבות אסטרטגית, באזור מלחמה פעיל. נוכחות שמשפיעה על החיים באזור, על דרכי הגישה, על השליטה המעשית במרחב ועל האפשרויות שיעמדו בפני ישראל בעתיד.
אפשר להתווכח על המדיניות הזאת. אפשר להתנגד לה. אפשר לחשוב שהיא מייצרת יותר בעיות משהיא פותרת.
אבל אי אפשר להבין אותה ברצינות אם מתעלמים מההקשר הרחב שלה.
זה לא אומר שכל מה שמתיישב עושה הוא מוצדק. זה לא הופך פגיעה מכוונת באזרחים חפים מפשע להגנה עצמית או למעשה לגיטימי.
אבל, יש הבדל בין לבחון אירוע מסוים לבין להבין את המציאות הרחבה שבתוכה הוא מתרחש. אירוע אלים בתוך מדינה מוסדרת לא דומה לאירוע אלים במציאות מורכבת באזור עם סכסוך פעיל בין שני עמים.
אני לא חושב שצריך להיות אדם דתי, או להאמין בהבטחה אלוהית כלשהי, כדי להבין את החשיבות האסטרטגית של ההתיישבות.
צריך פשוט להסתכל על מפה, ללמוד קצת היסטוריה ולהבין שמציאות לא נקבעת בחדרי משא ומתן, היא מושפעת גם ממה שקורה בשטח.
והיום קובעים עובדות בשטח שישפיעו איך יראה השטח הזה בעוד עשרים, שלושים או חמישים שנה. עובדות שמשפיעות על עתיד מדינת ישראל באופן ישיר ומובהק.
אז כאשר יש אירוע אלימות ביו"ש, זאת המציאות שלאורה אני מנתח אותו. ולאור האירוע האדיר, ההיסטורי, בעל חשיבות שאי אפשר לתאר את גודלה - הרבה דברים מתגמדים.
מהתמונה הגדולה, אני מתרגש. מאירועים קטנים, פחות.
Démocrite méditant retweeted
ברור לי שהאדם הממוצע בעזה לא יכול להתנגד לחמאס כי הם יהרגו אותו, מה שלא ברור לי זה איך החמאס מוצאים כל כך הרבה עזתים שאין להם בעיה להקריב את עצמם כדי להרוג כמה יהודים אקראיים ואז לחטוף כדור בראש מצה״ל, אבל אין עזתי אחד שמוכן להקריב את עצמו בפיגוע נגד חמאס כדי לשחרר את ארצו מהשליטה של ארגון טרור אכזרי, שמילא מה הוא עושה ליהודים, הוא גם ממיט חורבן על עזה! אתם בטח תגידו שהם מפחדים שחמאס יפגע במשפחות שלהם, אבל גם זה סיכון שלעזתים החמאסניקים אין בעיה לקבל על עצמם כל עוד הם יכולים לקחת איתם כמה יהודים על הדרך, הם אפילו נשארים אח״כ קרובים למשפחות שלהם בידיעה שצה״ל הולך לחסל אותם ושהמשפחה שלהם תהיה נז״א. האנשים האלה מצפים שנסכן את עצמנו בכך שנשים על עצמנו מגבלות כדי שהחפים מפשע ביניהם לא ייפגעו, אבל לא מוכנים להקריב בשביל זה שום דבר בעצמם. עצוב!


















