לילה טוב ישראלים חתיכים
למרות שהרוב כאן שמאלנים
יום יבוא ונסלח לכם על מעללכם
שנדע שהכל לטובה בעז"ה
8
YD.YA retweeted
גוש השינוי איבד את זה לגמרי. איראן מאיימת להשתמש בנשק ביולוגי או כימי, תוכנית הגרעין שלה משתקמת נשיא ארה"ב מאיים ביציאה למלחמה וראשי מפלגות השמאל מסבירים שנתניהו הוא הסכנה הגדולה על ישראל...
הכל אצלם שקר. המטרה שלהם הקמת ממשלת מיעוט ולעזאזל הביטחון, הדמוקרטיה וטובת העם.
מטורללים
YD.YA retweeted
תחום שישראל חזקה בו מאוד: מחוננים בגיל תיכון. כמות התכניות והאפשרויות היא לא נורמלית, לפחות בערים הגדולות -למשל השתתפות מלאה כחוקר צעיר במעבדות מדעי המוח,פיזיקה, רפואה, מדעי החיים וכו. ממש בנו מסלול לעוזרי מחקר,הקלות מבתי הספר, קייטנה בקיץ, וטיפול רגשי! מטורף
🇮🇱
YD.YA retweeted
אני מוכן לקנות להם מכספי תנור חשמלי פשוט. הם עולים 100 שקל. במקום מלכודות המוות שנקראים תנורי הנפט.
גם כדי שלא יהיה להם קר אבל במיוחד כדי להגיד שאין בן אדם יותר מיותר מחבר כנסת שאוסף פניות ציבור בשביל לכתוב עליהם פוסט במקום לעזור.
אומנם אני לא מרוויח כמו חבר כנסת בישראל, אבל אני יכול לנסות לגרד 10000 שקל בשביל 100 ניצולי שואה בצפת.
יש פה התבזות מטורפת, אבל היא של חברת הכנסת, שמנצלת ניצול ציני את השואה.
אם משהו רוצה לחלוק בנטל (אולי אפשר יהיה גם לקנות ביחד כמה דברים נחמדים לניצולי שואה בני 90) הדיאם פתוח.
את התנורים המפורקים נשלח ללשכה שלה, שיהיו לה לתזכורת על איך נראה לא לעשות כלום.
ניצולי שואה בדיור המוגן בצפת קיבלו הודעה שעליהם להסיר את תנורי הנפט שמחממים את דירותיהם. בעיצומו של החורף. הדיירים פנו ללשכתי, ולא יכולתי לשתוק.
עמידר דרשה מהם להסיר את התנורים בתוך שבועיים, בלי להציע שום חלופה. רובם קרובים לגיל 90. מי שמכיר את החורף בצפת יודע שחימום בשבילם הוא שאלה של בריאות. ועל זה, עמידר דורשת שהדיירים ישלמו בעצמם על ההסרה ועל חימום חדש. לרובם אין מאיפה.
אתמול פניתי למנכ״ל משרד הבינוי והשיכון, למנכ״ל עמידר ולראש אגף נכסים. ביקשתי להקפיא את הדרישה עד שיימצא פתרון חלופי, לדאוג שהעלויות לא ייפלו על הדיירים, לקבל את חוות הדעת הבטיחותית ולקיים בירור מסודר מול נציגות הדיירים.
אנחנו חייבים לדור הזה כבוד, ביטחון וחום. אמשיך לעקוב עד שיימצא פתרון.
YD.YA retweeted
׳אנחנו בעלי הבית׳ של טיבי לא הטריד אותם.
׳ראיס אל כנסת׳ - על כהנא, חירפן אותם.
האמת לעיתים לא נעימה ומחרפנת.
היום לפני 11 שנה: פיגוע הירי בצומת גוש עציון, 19 בנובמבר 2015.
ערבי ירה לעבר מכוניות שנתקעו בפקק. נרצחו יעקב דון (49) מאלון שבות, מורה ואב לארבעה, ועזרא שוורץ (18), תלמיד ישיבה מארצות הברית, וכן נהג פלסטיני. יהי זכרם ברוך.
גילו של יעקב דון לפי אתר לעד הוא 49, ובמקור אחר 51.
הבנתם כבר שמאל דתי
חבורה של אפסים
עוד מעט מתן כהנה יגיד שלא היה טבח ב7.10
כללים חדשים
ובכללים החדשים
סגן יו״ר הכנסת
יקרא לבני ולחבריו הנופלים
פושעים ורוצחים.
ובכללים החדשים
יו״ר הכנסת שלי, זה עם הכיפה,
ייבחר על ידי הקוראים לאירגון שטבח, אנס ועינה-
ארגון צדקה.
והכל ייעטף בעטיפה מתקתקה של ״גוש שינוי״ שמציל את המדינה.
ורק אנחנו לעולם לא נתרגל
ולנצח נזכור
את חטא העדפת תומכי טרור
על פני בני המתוק, ההרוג, הגיבור.
ובעוד 34 ימים באזכרה,
נעמוד מול קברו
והלב ירעד מכאב.
מעלבון.
ומבושה.
חגי לובר
26
אם יש דבר מיותר בישראל זה זה
שהמדינה מממנת אירועי תרבות . .
חיזוק הזהות היהודית הוא חשוב
וכדי להשאיר את התקציב הזה בקרן למורשת הכותל והמקומות הקדושים
This quoted post is unavailable.
16
YD.YA retweeted
שמעתם את לזימי מ ז ד ע ז ע ת משריפת בית כנסת ברמלה רק לפני כחצי שנה?
אני לא.
אמור לי ממה זעזועך ואומר לך מי אתה.
הצתת המסגד בכפר דחי היא תוצאה ישירה של קמפיין הקואליציה היוצאת נגד החברה הערבית במדינה.
עוד אירוע מחריד של טרור יהודי, בכפר במדינת ישראל.
זה לא מתרחש בחלל ריק: אלא תוצאה של הסתה גזענית מתמשכת, של ליבוי שנאה ושל ממשלה שמפקירה את ביטחונם של אזרחי ישראל הערבים.
כנופיות לאומניות מרגישות שיש להן רוח גבית, וכשחיי אזרחים הופכים להפקר. אי אפשר לתת לממשלה הזו להמשיך עוד יום אחד.
הם מלבים את השנאה הזו, מפוררים אותנו, מסכנים את בסיס החיים המשותפים כאן ואת הביטחון של כולנו. חייבים להחליף אותם כמה שיותר מהר.
אנחנו ניאבק בטרור היהודי ונבנה כאן חיים משותפים. השותפות היהודית-ערבית היא לא איום על ישראל - היא התקווה לעתיד טוב יותר ושגשוגה של המדינה. הגיע הזמן לתיקון.
ממשלת חירום לאומית עכשיו.
הוא צודק לא 90אחוז 10000000אחוז!!!
ממדי האסון הולכים ומתבררים מיום ליום. גיבורי ישראל, שיצאו להילחם על חיינו ושבו משדות הקרב, ממשיכים ליפול. הפעם לא מאש האויב, אלא מן הפציעה הנפשית שנושאים עמם.
זו פציעה איומה. פציעה שאינה נראית לעין, אבל בכוחה לפרק משפחות, לגזול מן הלוחם את פרנסתו, את יכולתו לתפקד, את שמחת החיים שלו, ולעיתים גם את חייו עצמם.
ואני מבקש להצביע על היבט נוסף, עמוק ומטריד במיוחד, של התופעה הזאת.
אני מאמין שאחד הגורמים המחמירים את הפגיעה הנפשית בלוחמינו הוא אובדן הפשר של המלחמה.
נסו לחשוב על לוחם שנשלח לכבוש את רפיח. הוא נלחם, הוא רואה את חבריו נופלים, הוא שב הביתה כשהמראות הנוראים מלווים אותו. ואז הוא נקרא שוב למילואים. שוב לאותו מקום. שוב לאותה משימה. שוב הוא מסכן את חייו, ושוב הוא מאבד חברים.
ובינתיים הוא רואה כיצד ביד אחת אנחנו שולחים אותו להילחם באויב, וביד השנייה מספקים לאותו אויב מזון ואמצעים המאפשרים לו להתאושש ולהשתקם, לקראת הסבב הבא.
מה אמור אותו לוחם לחשוב על הקרבת חבריו? על המחיר ששילם בעצמו?
אדם מסוגל לשאת סבל נורא כאשר יש לו משמעות. כאשר הוא יודע שההקרבה לא הייתה לשווא. שהייתה לה תכלית. שהמשימה הושלמה.
אבל מה קורה כאשר אין הכרעה? כאשר אין ניצחון? כאשר הלוחם נדרש לשוב פעם אחר פעם לאותה מלחמה, מבלי לראות את סופה?
אני סבור שלסתירה הנוראה הזאת, שבין גודל ההקרבה לבין היעדר התכלית, יש חלק משמעותי במשבר הנפשי שאנו עדים לו.
אין פירוש הדבר שכל פצעי הנפש היו נמנעים אילו ניצחנו. אבל אי אפשר לדרוש מלוחמינו להקריב הכול למען הניצחון, ובאותה נשימה לשלול מן המלחמה את תכליתה.
עוד לפני כניסתי לכנסת החלטתי שנושא הלומי הקרב יהיה אחד הנושאים הראשונים שבהם אטפל. את הפעילות בנושא מרכזים מטעמנו רועי קירשברג וליאור יאדו, וכבר התחלנו בעבודה.
14



























