אני אצביע ביום שלישי לדמוקרטים. בכל יום אתן סיבה אחת להצביע להם. והיום: הפרדת דת ומדינה אחד הטרלולים הגדולים בישראל כרגע (ובעולם בכלל, עם עליית הפופוליזם והשמרנות) הוא הניסיון להכפיף את החיים של כולנו לתפיסת עולם דתית. הכפייה הדתית בישראל הולכת ומתרחבת, משתלטת על המרחב הציבורי וחודרת לעוד ועוד תחומים בחיים שלנו. הפרדה מגדרית באקדמיה, תפילות והופעות בהפרדה, נישואים, תחבורה ציבורית, כשרות, רבנות, קבורה ועוד ועוד. ושלא נדבר על מה שקורה בשטחים. מלחמת דת שמנוהלת בשם הבטחה אלוהית על פיסת אדמה, ומשווקת לציבור באמצעות סיפור בלתי נגמר על ביטחון. ובשם ה״התחזקות״, והבקשה הנצחית ״תכבד אחי״, והתחרות בין שרי החינוך מי יותר ״מחזק את הזהות היהודית״, מערכת החינוך הפכה לזירת מאבק על התודעה של הילדים שלנו. במקום חשיבה ביקורתית, מדעים, אנגלית ומתמטיקה, צריך כל הזמן להוכיח שאנחנו מספיק יהודים. עד שהמילה ״חילוני״ הפכה למילת גנאי. ובשם המסורת צצים דוכני חב״ד מחוץ לבתי הספר בניסיון להחזיר ילדים בתשובה. כיפה על הראש הופכת לתעודת הכשר מוסרית. ובשם קדושת יום הכיפורים יש מי שחושבים שמותר לזרוק אבנים על מי שמעז לנסוע ברכב. ובגלל שככה כתוב בתורה, ללהט״בים עדיין אין בישראל שוויון זכויות מלא. נתניהו מנופף במצעדי הגאווה בעולם בזמן שממשלתו כוללת כמה מהכוחות העוינים ביותר לקהילה הגאה, וחצי מהקואליציה לא מוכנה להסתכל ליו״ר הכנסת בפנים. וכל זה עטוף במילים יפות: מסורת, זהות, מורשת, אחדות, כבוד. אבל הכבוד עובד כמעט תמיד בכיוון אחד. החילוני צריך לכבד, האישה להתחשב, הלהט״ב לא להבליט, ומי שלא מאמין צריך לוותר. ומי שמאמין? רשאי לדרוש מהמדינה להתאים את עצמה לאמונתו. אז תנו לי לספר לכם משהו: מדינת ישראל היא מדינה יהודית. החגים שלנו יהודיים. לוח השנה יהודי. השפה, ההיסטוריה והתרבות שלנו מלאות ביהדות. וזאת גם התרבות שלי. אני אוהב אותה, מחובר אליה ורוצה לשמר אותה. אבל אני לא מוכן שהזהות היהודית שלי תשמש כתירוץ לשלילת החירות שלי. אני לא צריך רב שיחליט עם מי להתחתן, מה לאכול, מתי לנסוע ואיך לחיות. אני לא צריך שמישהו יגן על היהדות שלי מפני החילוניות שלי. ובעיקר, הפרדת דת ומדינה היא הרבה יותר ממאבק על הזכות לחיות כחילונים. תחבורה ציבורית בשבת היא גם פתרון תחבורתי חיוני, שמצמצם תלות ברכב פרטי ומאפשר חופש תנועה לכולם. פירוק מונופול הרבנות הוא גם מאבק בריכוזיות, בבירוקרטיה ובחסמים לתחרות שמייקרים את החיים. לימודי ליבה לכולם הם תנאי לשוויון הזדמנויות, לתעסוקה ולכלכלה מתפקדת. שוויון זכויות לנשים וללהט״בים הוא תנאי לחברה חופשית שלא מדרגת אזרחים לפי פרשנות דתית. סיום מלחמת הדת בשטחים הוא חלק מהניסיון לבנות כאן חיים נורמליים, בלי להיות בני ערובה לחזונות משיחיים. מי שרוצה לשמור שבת, שישמור. מי שרוצה להתפלל, שיתפלל. מי שרוצה לחיות על פי ההלכה, שיחיה. אבל מי שלא רוצה, לא חייב. חופש דת הוא גם החופש מדת. ומדינה חופשית באמת חייבת להגן על שניהם.