ירושלים, שוודיה, קיסריה, מודיעין. העורכת הראשית של הוצאת סלע מאיר
ישראל
Joined July 2017
- Tweets14.7K
- Following2.1K
- Followers8.1K
- Likes129K
Pinned Tweet
הי זה נעם הבן של ליאורה אמא שלי הכי טובה בעולם תשימו לה לייקים תגידו לתת לי ברולסטרס ליותר דקות
למדינת ישראל יש בדיוק תפקיד אחד עכשיו, יותר מתמיד: לוודא שהמדינה הזו נראית כמו אופציה אמיתית ונגישה ליהודים מעבר לים שישבו ערים כל הלילה ועשו שיקולי רווח והפסד. כל השאר - בלבולי מוח.
זה חמוד אבל גם תזכורת מבהילה לזה שאנחנו בעידן שבו זה עובד אותו דבר הפוך: מישהו יכול לקחת את התמונה היפה של הילד שהעליתם לרשת ולהפוך אותו למבוגר שיעשה... בגדול מה שעולה על דעתו של היוצר. תשמרו על הילדים שלכם.
ספר חדש. אזהרת מסע
המלצה חמה: לא לקרוא באמצע יום עבודה, זה גורם לתופעות כמו נשימה שנעתקת, כאב פיזי ורטיבות זולגת במורד הלחיים.
מעבר לזה, ספר חובה.
והעיתוי, ובכן, מצמרר
@zvimor333
אז יש פה הרבה אנשים כותבים, ויש לכם הרבה חברים כותבים, ובטח חלק מהם מחפשים עבודה אז הרי ההודעה: הוצאת סלע מאיר, הוצאת ספרי העיון הכי מעניינת בארץ, מחפשת עורכים. כלומר אני, אני מחפשת עורכים שיעבדו איתי ויערכו ספרי עיון מגוונים שהמשותף לכולם הוא שיחה ערה ואינטליגנטית עם המציאות.
בשנים האחרונות הוצאנו כמה מרבי המכר הגדולים של ספרות המלחמה, מ"חטוף" של אלי שרעבי ו"מפגש עם עצמי בגיהנום" של עומר שם טוב ועד ספר על עסקים, בעלי חיים וקורטוב ציונות של @Eran_Efrat. חברי כנסת מלפחות 5 מפלגות, משני הגושים, הוציאו אצלינו ספרים, והגאנט שלנו ל-2027 מפוצץ(!) ספרים מדהימים שעוסקים במשמעות של להיות אדם בעת הזו.
אם אתם אנשי ספר, יודעים לעבוד עם טקסטים גדולים ורוצים לעבוד במקום שבו מצד אחד ישלחו לכם הודעה ב-1 בלילה במוצאי שבת (אני. אני אשלח) ומצד שני תקבלו את המעטפת הכי טובה, מפרגנת ומצמיחה שעובד יכול לאחל לעצמו - אני ממליצה לכם בחום לשלוח קורות חיים ושני קטעי כתיבה שאתם גאים בהם למייל: [email protected]
[בתמונה: מבחר רנדומלי שקטפתי מהמדף במשרד. לא רע, תודו. לא רע]
Leora Levian retweeted
(אתמול בלילה לפני שלוש שנים נכנסנו לעזה בהליכה שקטה בשני טורים דרך מעבר ארז ההרוס והמנותץ שנראה והרגיש כמו הכניסה לגהנום.
הבוקר בשעות האלה ממש לפני בדיוק שלוש שנים התחלנו את כיבוש מוצב פלסטין של חמאס הסמוך לנתיב העשרה. אחרי שהפלוגה שלנו כבר אחזה את התל הצדדי של המוצב, מחבל הגיח מפיר אחורי והרג בשתי יריות קלאצ' את יובל זילבר, חייל מהפלוגה המקבילה, בדיוק כשעבר ממש בתוך המחלקה שלי בדרכו לפלוגה שלו שהתקדמה קדימה אלינו להמשך כיבוש המוצב.
ובעוד כמה ימים זה יהיה 3 שנים לפגז גבס הצהלי הכבד שטעה לגמרי בכיוון וחדר בשריקה לפנות בוקר את הצילייה בה ישנו כל הפלוגה בצפיפות ענקית ונחת 30 סנטימטר מהראש של אחד מאיתנו. שני מטרים ממני. תוך שנייה היינו כולם על הרגליים. בדקות הראשונות היינו בטוחים שזה פצמ"רי חמאס ובעיקר לא הבנו איך הנפל הזה לא התפוצץ ולמה בעצם כולנו עדיין חיים.
כיבוש מוצב פלסטין, גיחה ראשונה שלנו לעזה. שמונה ימים של טירוף וחוסר ודאות וחולות ויריות וממש לא מה שמישהו מאיצנו דמיין כשאמרו שנכנסים לעזה. היום כבר קוראים למקום ההוא מוצב ישראלה והוא כביכול שלנו ונשלט ורגוע שם ומסודר מכולות מכולות ואספלט ובטון, ובמקרה זה ממש אותו הגדוד שלנו עכשיו ששם. שלוש שנים ושבעה סבבים אחרי.
לפני חודש ושבוע, באותו מוצב ישראלה בדיוק, נהרגו מפיצוץ רחפן נדב קלי ואופק מועלם, שהצטרפו לגדוד שלנו בסבב הרביעי, שנה וחצי אחרי אותו כיבוש ראשוני של פלסטין, ישר משירות הסדיר שלהם)
מה אתם יודעים, בזמן ששטפתי כלים התחלפה לי הקידומת וזה הזמן להגיד א' תודה לכולם, זה מחמיא ומביך בו זמנית, וב' טוויטר זה לא באמת גועל נפש, לפחות לא רק. אני מוצאת פה כמויות של אהבה ונחמה וסולידריות וחסד וכן, גם צחצוח חרבות לא רע אבל זה בטח לא העיקר. תודה לכולם❤️
אנחנו נחיה בראש מורם, כי אנחנו ההורים של רון.
זה לא ייאמן איך גם אחרי שלוש שנים של כרייה, לא נגמר הזהב במדינה הזו. שנהיה ראויים.
בבחירות 2015 הבוס שלי דאז (איש ימין) עשה שמיניות באוויר כדי להוציא את אמו המבוגרת והחולה מהבית. כשהצליח, התקשר לאחיו (איש שמאל) לדווח, והאח הגיב בצעקות: "לא! אני לא מאמין! הבוקר בקלפי חשבתי על זה שאמא בטח כל כך מצטערת שהיא לא יכולה להצביע, והכנסתי את הפתק שהיא הייתה שמה"
Leora Levian retweeted
היום מוקדם בבוקר היה פיגוע מזעזע
לא רק בתוצאה שלו, אלא גם בדרך
20 דקות המחבלים ריתקו את כוחות צה"ל ונלחמו בהם, מונעים ככה גם פינוי של הפצועים – עד שחוסלו
וזה נורת אזהרה, אזעקה אמיתית
ביו"ש יש עשרות אלפי כלי נשק שהוברחו מהגבולות, וכנראה גם מאות אלפי אמצעי לחימה כמו כדורים, RPGשהוברחו או טילי לאו שנגנבו, רימונים ועוד ועוד
וזה עוד בלי לדבר על הרשות הפלסטינית והצבא שהם הקימו בעשור האחרון
עכשיו עם הרשות לדעתי, ותכל'ס לפי הרמזים שנתן בפטריוטים בראיון האחרון - גם ביבי חושב ככה - אין לנו יכולת ליזום מהלך לפירוק מנשק בלי להפעיל טריגר בינלאומי שיוביל למהלכים כמו בידוד מדיני, פגיעה בכלכלה, בחופש הביטחוני בשאר הזירות או אפילו בהכרזה חד צדדית של מעט מדינות העולם המערבי שעוד לא הודיעו על הכרה במדינה פלסטינית
אבל מבצע לפירוק ופירוז עיר הטרור חברון, כמו שנעשה במחנות הפליטים וגרם לירידה עצומה בפיגועי הטרור - אולי עוד יש סיכוי מבלי לגרור תגובה בינלאומית חריפה מדי
זה יצטרך לחכות לאחרי הבחירות – אבל לא משנה איזו ממשלה תקום, יו"ש מחכה לה מעבר לפינה, והיא תתפוצץ בסוף, בקרוב. עם או בלי יוזמה ישראלית.
הרשימה של וינטר מורכבת מאנשים ראויים, אבל דוידי *היחיד* שם עם ניסיון אמיתי ומוכח של עשייה במגזר הציבורי. הפסד.
לפני חודש וחצי הצטרפתי לעמך ישראל מתוך תחושת שליחות וענווה.
עופר וינטר הוא איש ימין אמיתי, לוחם ומפקד שהקדיש את חייו לביטחון ישראל ולא מתנצל על מה שהוא מאמין בו.
אני מאמין בו ובדרך שלו, ומודה לו על האמון ועל הדרך המשותפת.
שליחות נמדדת ברגעים שבהם צריך לבחור בין מה שטוב לך לבין מה שנכון.
שבועיים לפני הבחירות על פי התמונה המתגבשת, נראה שהסיכון שלא לעבור גבוה ואני לא מוכן שקולות של אנשים שהאמינו בדרך הזו ילכו לאיבוד.
בשביעי לאוקטובר קפצתי עם הגדוד לכפר עזה כי בשביל אחים שלי אני תמיד אהיה שם, עשיתי מאז מאות ימי מילואים, ושם למדתי שהמשימה קודמת לכל דבר אחר.
אני מאמין בדרך הזו, ומתוך אחריות החלטתי לפרוש מהרשימה.
אמשיך בעזרת השם לשרת את תושבי השומרון ואת מדינת ישראל ואת עם ישראל, כמו תמיד, בכל הזירות.
Leora Levian retweeted
נחשפתי לעדות מזעזעת מסדנאות היזע בויאטנם 😣
אישה נאלצה לעבוד ולתזז 25 שעות רצופות בלי כמעט לשבת או לאכול
בבוקר ויתרה על פיפי כי ידעה שאם תשב תירדם ותפספס הסעה הביתה
יומיים אחר כך לא יכלה לדרוך על הרגל
אופס אמרתי ויאטנם? התכוונתי אשתי הרופאה שחזרה מעוד תורנות שגרתית בבי"ח ישראלי
הייתה לי שכנה שבתקופת הרפורמה לא הניחה לי. לא הניחה. פוצצה אותי בלינקים לכל פוסט הזוי בפייסבוק שכתב כל פספוס אנונימי, דרשה ממני תשובות לכל מה שלא אהבה בממשלה, במגזר ובמדינה בכלל. אהבתי אותה מאוד אבל נגמר לי הכוח. באותה שבת בבוקר, 9:30, דפיקה בדלת. "בואי רגע החוצה", היא ביקשה, רומזת בעיניים על הילדים, מדברת בשקט. "פרצה מלחמה, מחבלים נכנסו לקיבוצים בעוטף, הם כבשו את המשטרה בשדרות".
הרגליים שלי כשלו. התיישבתי, המומה.
היא נתנה לי חיבוק מהיר, ממשיכה לדבר בשטף, "אני באמצע לארגן את חדר האורחים כי אבא שלי גר לבד בצפון ושכנעתי אותו לבוא אלינו, אבל אמרו בטלוויזיה לעדכן את שומרי השבת. ישר חשבתי עלייך, פחדתי שאת עוד לא יודעת".
שלוש שנים, והרגע הקטן הזה, הרגע שהפך את עולמי, עדיין מספק לי גם נחמה.
רק שנהיה ראויים.
חלאס עם ה'איווט' הזה. חלאס. בן אדם עלה לארץ בגיל 20, התגייס, פילס את דרכו בפוליטיקה ומייצג רבע מיליון מצביעים - אבל כדי להתנגח, מחזירים אותו במילה אחת למשבצת של ההוא, הזר. בבוקר נבהלים מאנטישמיות בעולם, בערב מבהירים לכל מי ששוקל לעלות לארץ שלעולם לא ישכחו לו מאיפה הגיע.גועל נפש.
Leora Levian retweeted
חיים כץ חייב להיות מפוטר - היום.
מדוע? להלן ההסבר:
השבוע הגשתי מחקר מקיף* בן 150 עמודים על הקטסטרופה המתהווה בלב הגליל - חבל ארץ שהופך לנגד עינינו למיני-פלסטין, עמוק בתוך הקו הירוק.
מדובר באיוולת בקנה מידה היסטורי: הביקוש למגורים בגליל אדיר, אך המדינה עושה כל שביכולתה למנוע התיישבות ציונית באזור, ומנגד יוצאת מגדרה כדי לסייע לערבים-מוסלמים להשתלט על המרחב.
״המדינה״ - זה הדיפסטייט: מינהל התכנון, משרד האוצר - שחוגג על עשרות המיליארדים משיווקי הקרקעות - ורשות מקרקעי ישראל. הגופים הללו פשוט שמים פס על הממשלה, וממניעים אינטרסנטיים ואידאולוגיים מתעללים במילואימניקים ובאוכלוסיית המשרתים, שכל פשעם הוא הרצון לעשות ציונות וליהנות מאיכות חיים בגליל.
אך הדיפסטייט מצליח כי הממשלה הנוכחית מאפשרת לו לפעול.
כיועץ לראש הממשלה, הייתי שותף בקיץ 2023 למאמציה האדירים של הממשלה - בהנחיית ראש הממשלה ובהובלת מנכ״ל משרדו, יוסי שלי - לקדם החלטה היסטורית למען הגליל, שאושרה בספטמבר 2023.
מי שעשו הכול כדי לשים לנו רגליים היו הצמד-חמד גולדקנופף ובבצ׳יק, שעשו יד אחת עם מנכ״ל רמ״י דאז, ינקי קוינט, כדי לסייע לחרדים ולערבים - ולזרוק את המשרתים מתחת לגלגלים.
במקום לגבות מקוינט מחיר על חתרנותו, השר דודי אמסלם החליט בינואר 2024 דווקא לצ׳פר אותו ולמנותו לתפקיד היוקרתי של ממלא מקום מנכ״ל רשות החברות הממשלתיות, במקביל לתפקידו ברמ״י.
ומה לגבי משרד הנגב והגליל? טוב ששאלתם. מסתבר שבשנת 2025 נציגי המשרד בקושי טרחו להגיע לישיבות מינהל התכנון: שיעור הנוכחות שלהם נע בין 0% ל-40%.
מנגד, נציגי ״הארגונים הירוקים״ מופיעים כמעט בכל הדיונים, כדי לסכל ככל יכולתם תוכניות פיתוח ביישובים יהודיים מטעמים ״סביבתיים״. הטעמים הללו, אגב, נעלמים כליל כשמדובר בהרס שיטתי של יערות ושטחים חקלאיים לטובת יישובים ערביים.
וכעת, הקש ששובר את גב הגליל: עסקן הצמרת, אשף הקומבינות ונציג ההסתדרות בליכוד - חיים כץ.
עד שסוף כל סוף הצליחו להציב בראשות רמ״י אדם המחויב לאתוס הציוני, יהודה אליהו - ושבשל כך, כמובן, סומן על ידי בג״ץ והיועמ״שיה - מגיע המשוריין הטרי, כץ, ומנסה לערוף את ראשו של אליהו לטובת העסקנים הגמדיים שלו.
לכץ אכפת מהגליל בערך כפי שלגולדקנופף היה אכפת מאוכלוסיית המשרתים. אך מכץ אין לי ציפיות; מראש הממשלה דווקא יש לי.
אני מבין את השיקולים הפרקטיים, הפנים-ליכודיים, שהצריכו את שריונו של כץ, אך מעבר לבירוקרטיה המפלגתית יש גם מהות.
כץ, סמל מובהק לשרידי הריקבון בליכוד, מרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו משום שהוא חש חסין: איש אינו גובה ממנו מחיר.
הביזיון הזה חייב להסתיים. הליכוד צריך להכריע: האם המנגנון המפלגתי נועד לשרת את האידאולוגיה הליכודית, או שמא המנגנון הוא האידאולוגיה?
ההכרעה הערכית הזו צריכה להתקבל דווקא עכשיו, *לפני* הבחירות - ואין גבעה ראויה יותר להסתער עליה מהצלת הגליל.
לא לכץ, כן לגליל. קדימה, הסתער!
*המחקר נכתב במסגרת תוכנית ״עמיתי ציון״, בהנחיית ד״ר שגיא ברמק. התוכנית פועלת במכון ארגמן, בראשות ד״ר רונן שובל, תחת המרכז לחירות ישראלית, בהובלת עמיעד כהן.
זה מצחיק כי מגילת העצמאות נוסחה *בכוונה* עם כמה מרכיבים מעורפלים מאוד כדי שנציגי כל הזרמים יחתמו עליה ואומות העולם לא יפתחו עיניים. היא קריאת כיוון, לא תוכנית עבודה, וכל אחד ימצא בה את מה שליבו חפץ. אבל בהצלחה עם החקיקה, לפחות יהיה מעניין.
בתור אם עבריה שיש לה כך וכך בנים, הנה דעתי הצנועה: לו אחד מבניי היה משרת תחת יאיר גולן בשירותו הצבאי, הייתי ישנה קצת יותר טוב בלילה. מפקד יצירתי, מקצועי וחדור-מטרה, שפקודיו לאורך השנים גמרו עליו את ההלל. לא אשכח את הראיון שהעניק לאילנה דיין בשנת 2019, בו הודה בחיוך שהתקשה להסתיר שהוא לא רק מרגיש בנוח במצב הלוחמה, אלא אפילו... נהנה. הצבא התאים לגולן וגולן התאים לצבא, עד שהפה הגדול שלו הלך צעד אחד רחוק מדי, וחשף בפני הציבור הישראלי שלצד היותו לוחם ללא חת, העמדות הפוליטיות שלו קיצוניות מאוד, ושהוא מתייחס לרפלקס ההישרדותי הישראלי (ובכלל, למושג הלא בלתי חשוב הזה שנקרא "ציבור") בזלזול ובהתנשאות. מכמעט-רמטכ"ל הפך גולן לפוליטיקאי קולני, ללא השפעה של ממש, מדלג בין רשימות שכל אחת מהן מגרדת מספר מנדטים חד-ספרתי, עד להרפתקה הנוכחית שכל מי שראה את היחסים בין השמאל למנהיגיו יכול לשער בזהירות איך היא תסתיים. גבורתו של גולן בשבת השחורה הייתה יכולה להציע לו פתח מילוט ממשבצת הילד הרע שמדבר מלוכלך, אך גולן לא חיפש מילוט. מתנגדיו הפוליטיים, ואני בתוכם, נאלצים לשאת את הדסוננס: כן, אדם יכול להיות בה-בעת גיבור שחרף את נפשו בשעתנו הקשה ביותר – ואישיות ציבורית וולגרית ששנאתו אומנותו. זה חבל, אבל אלו החיים.
יותר מדי אנשים מתקשים לחיות עם הדיסוננס הזה, ומתעקשים לדחוק את המציאות המורכבת שלנו לתבניות הישנות והמעייפות. הלנו אתה אם לצרינו. אם אתה משלנו, אתה הטוב המוחלט, ואם אתה משלהם – לא ייתכן שעשית משהו טוב. על רקע זה התפתח בחלקים בימין טרנד מעיק: לנסות לקעקע את אמינותם של אלופים במיל' שירדו להציל חיים ב-7 באוקטובר, ושעמדתם הפוליטית חונה איפשהו בין העבודה למרצ. על גולן ועל ישראל זיו אמרו שהם עסקו ביח"צ עצמי במקום בהצלת חיים, על נועם תיבון העלילו שהציל רק את בנו והתעלם מכל אלו שהיו זקוקים לעזרה בדרך. למה? למי זה טוב? למה קשה כל כך להוריד את הכובע בפני אנשים שקפצו אל קו האש, ובה בעת לחשוב שאין שום הצדקה שישבו שוב ושוב באולפנים ויטיפו לנו בנושאי מדיניות? האם תחזיות השווא של ישראל זיו לגבי הכניסה לרפיח והמלחמה בלבנון מבטלות את החיים שהציל בעוטף עזה? והאם העובדה שהציל חיים – כן, בגבורה עילאית ותוך סיכון עצמי – הופכות אותו לאיש חכם יותר או צודק יותר?
כנראה שעוד מוקדם להיגמל מהנטייה הכה ישראלית לראות באלופי צה"ל את המפתח לפתרון לכל בעיותינו. גולן, איזנקוט, וינטר - וואלה, הציבור לא מתעייף. אמנם בשנתיים ומשהו האחרונות דווקא הטשטשו ההבדלים בין הצבאי לאזרחי, אבל באותה מידה גם התברר יותר עד כמה אומץ וגבורה הם לא ערובה לתבונה מדינית, לעומק רעיוני או לאורך הרוח שנדרש כדי להנהיג את הציבור. זה עובד, אגב, לשני הכיוונים: פטריוטיזם וערבות הדדית, בהירות אידאולוגית ומסירות נפש ללא גבול, אך הם אינם תעודת ביטוח מפני יריבות פוליטית. מי שמבקש להנהיג את הציבור יצטרך לעשות זאת בדרך היחידה שהדמוקרטיה מכירה בו: בשיח, בשכנוע, בהקשבה ובהיענות לרחשי הלב הלאומי. ובקלפי.
הגבורה הצבאית – כבודה הגדול במקומה. כדי להתוות את דרכה של מדינת ישראל, ביטחונית ואזרחית, דרוש יותר מזה. מי שמסרב להבין את זה ימצא את עצמו מהר מאוד בחוץ.
[עיקר הטקסט פורסם בינואר 2025 בישראל היום, כשעוד מישהו אמר עוד משהו מטופש בנושא. גזרו ושמרו לפעם הבאה.]
