Pinned Tweet
"אם אתה צריך להפיל תפיל, אל תדבר"
האיש שהבטיח לנו "ניצחון מוחלט" בעזה, ו"הגירה מרצון" שתעלים את הבעיה ברצועה, בא עם מתכון קסם חדש להסיר סופית את איום הגרעין האיראני: הפלת המשטר.
בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 השבוע נתניהו הצהיר כי ״מוג׳תבא חמינאי שחרר את הנצרה ואיראן מנסה שוב לפתח את פצצות המוות. יש רק דרך אחת להסיר את האיום הזה אחת ולתמיד - להפיל את המשטר באיראן. וזו ההנחיה שלי לצה״ל, למוסד ולזרועות הביטחון״.
ה"הסרנו את איום הגרעין... והשגנו ניצחון היסטורי שיעמוד לדורות" עליהם הכריז נתניהו אחרי "עם כלביא" לא התיישן טוב. גם ההישג ההיסטורי של כניסת ארה"ב למערכה ב"שאגת הארי", שתמיד אמרו לנו שיש לה את היכולת הצבאית לסגור את הסיפור הגרעיני, התברר כבלתי מספיק.
אבל היי, יש פתרון, נפיל את המשטר. נשים בצד רגע שאני מסתייג כבר שנים מאסטרטגיית שינוי המשטר [הסבר מפורט בציוץ הבא] אבל הפגיעה הכי קשה בסיכויי הצלחתה, שגם מעצימה את האיום האיראני הנוכחי, היא להצהיר בפומבי על יעד הפלת המשטר.
יש כבר מקרה בוחן בהקשר זה: מבצע "שאגת הארי", שמטרתו הייתה הפלת ושינוי המשטר באיראן. בואו נסתכל רגע ברטרוספקט על הבעיות שהיעד המוצהר הזה במלחמה יצר:
א. הוא אפשר למשטר האיראני לטעון לניצחון רק מעצם עמידתו על הרגליים, בסוף המלחמה.
ב. הוא הכניסה את המשטר למוד של מלחמה קיומית עם הגב לקיר, ערער את אמונו במו"מ עם ארה"ב ודחף אותו לשקול להצטייד בנשק גרעיני כתעודת ביטוח לשרידותו וכדי להרתיע את ישראל וארה"ב מלתקוף אותו פעם נוספת.
מעבר להצהרות התכופות בימים אלה של גורמים רשמיים וסמי רשמיים בטהראן על הצורך להצטייד בנשק גרעיני, אנחנו מתבשרים כעת, לא במפתיע, על התפתחויות מטרידות בהקשר זה.
בנוסף, עד היום המשטר מסרב להיכנס לשיחות מהותיות על הסכם גרעין, מן הסתם כי הוא לא רואה טעם לסגור הסכמים עם מי שמבקש להפילו. נתניהו, מצדו, מסרב לכל הסכם גרעין עם איראן בטענה כי הוא ישחרר למשטר כספים ומשאבים שיפגעו במאמץ להפלתו.
ספק אם הוא צודק. ראשית, הפערים והליקויים המבניים בכלכלה, במשק, ובשתיות באיראן כל כך חריפים, שלא בטוח שהזרמת המשאבים תאפשר למשטר לשקם אותם כל כך מהר. שנית, עם שנלחם במצוקות קיום ובשמירת הראש מעל המים לא יוצא למהפכות. ולראיה, מהומות 2017-2018 באיראן התרחשו דווקא אחרי שארה"ב הסירה את הסנקציות הכבדות על איראן בעקבות הסכם הגרעין של 2015.
ג. הוא ריתק משאבי מודיעין ואש במהלך המלחמה, ללא תוחלת אמיתית. בשלב מסוים, ארה"ב ואחריה ישראל ירדו מיעד הפלת המשטר במלחמה, ודווח שצה"ל צמצם את הפגיעה בבסיג' ועבר להתמקד בתשתיות צבא באיראן.
ד. הוא יצר מתחים עם הממשל האמריקאי, ופגע קשה במעמד ישראל בארה"ב, על רקע טענות שגררה את אמריקה למלחמה על בסיס מקסם שווא. כעת, עפ"י המדווח, טראמפ שוקל מלחמה קצרה באיראן כדי לשכנע את המשטר לחזור למו"מ מהותי על הסכם מקיף, כולל בתיק הגרעין. זאת אומרת, שיש פער בין יעדי המלחמה של נתניהו וטראמפ.
לסיכום, איום פומבי בהפלת המשטר באיראן רק מדרבן אותו "להחזיק חזק", לחזק את מנגנוני הדיכוי הפנימי ולהדק את אחיזתם בשטח, להתנגד לכל הסכם גרעין, שהוא כרגע החלופה הריאלית לעכב את התגרענות איראן לאורך זמן, ולשקול להתקדם לפיתוח נשק גרעיני, אם לא כבר נפלה החלטה כזאת ואנחנו עדיין לא יודעים.
אם אתה באמת רוצה שמאמצים להפלת המשטר יהיו יעילים הדבר האחרון שאתה צריך לעשות זה להצהיר עליהם. להיפך, אתה צריך לשתוק ואפילו להכחיש אותם. מכיוון שהמנוע של מחאה פנימית נגד המשטר הוא מנוע פנימי והתערבות מוצהרת מבחוץ רק יכולה לפגוע בו, תעשה מה שצריך, אבל בשקט ובחשאי, כדי לייצר תנאים טובים יותר עבור הציבור האיראני (גישה לאינטרנט למשל) כשיחליט לצאת שוב לרחובות.
בשורה התחתונה, הצהרות על מדיניות של שינוי משטר מזיקות ליעד עצמו ודוחפות את המשטר האיראני לכיוונים מסוכנים, שעלולים להבשיל לפני שינוי משטר באיראן. נתניהו בוודאות יודע את כל זה, אבל כבר מזמן האינטרסים הפוליטיים מקבלים אצלו עדיפות ברורה על פני האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל.
צאו להצביע!
שבת שלום
Udi Evental retweeted
המהלכים של הליכוד שקופים לגמרי.
הם רוצים למנוע כינוס מליאת הכנסת והצבעה להחלפת יו"ר הכנסת.
מה שהכי מצחיק ועצוב פה: הסיבה העיקרית שהם רוצים למנוע את זה, היא כדי שהכנסת לא תצביע על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7/10, שתחקור בין היתר את המעורבות הקטארית בעזה ובישראל.
זה לב הסיפור.
אחלה מואיז
שי ביקש כל כך יפה.
והאמת שהמספרים של גוש השינוי באמת פסיכים:
בקלפיות, בלי מעטפות:
2022: גוש נתניהו 2.13 מיליון, מולו 2.12 מיליון. הפרש של 9,563 קולות בלבד.
2026: גוש נתניהו 2.31 מיליון, מולו 2.77 מיליון. פער של כמעט חצי מיליון 🔥
מי יצא להצביע?
🔴 גוש השינוי: +342 אלף איש (+21%). אף מחנה לא הוסיף יותר
🟢 הרשימות הערביות: +311 אלף (+64%)
🔵 נתניהו והימין: +221 אלף
⚫ החרדים: −41 אלף
927 אלף איש יותר הצביעו בקלפיות, והרוב הגדול הלך נגד גוש נתניהו.
זה לא קרה מעצמו. זה קרה כי אנשים קמו, יצאו והצביעו. כל הכבוד לכל מי שהיה שם 💪
* 2026: תחזית לסוף ספירת הקלפיות, לפי ספירת 15:10 (93% נספרו). רשימות שנשרפו נספרות עם המחנה שלהן. מקור: ועדת הבחירות המרכזית, עיבוד LittlePolls. לא תוצאה סופית.
Udi Evental retweeted
בוקר טוב לכל המיואשים, תכינו קפה ותקראו את מה שיש לי להגיד לכם.
תנשמו רגע. בחוץ השמש זורחת, הציפורים מצייצות, ובחצי מהקלפיות עוד לא סיימו לספור את הפתקים. אבל אתם כבר באבל. כבר אורזים מזוודות בראש, מחפשים דירה בברלין או באתונה, ומספידים את המדינה. למה? כי הסתכלתם בטלוויזיה וראיתם שאחרי ארבע שנים מהגיהנום, האיש ההוא עדיין מקבל עשרים ושבעה מנדטים.
כן, זה דופק את המוח. באמת. אחרי שבעה באוקטובר שהם מסרבים לחקור, אחרי אלפי ימי מילואים של הילדים שלנו מול השתמטות חרדית ממוסדת, ואחרי שראש ממשלה עומד מול מצלמות ומבטיח לנו בשיא הרצינות מלחמת נצח וכלכלת בלוקצ׳יין עוקפת סנקציות כמו איזו קרטל קולומביאני, אחרי כל זה, חצי מדינה עדיין שמה מחל וש״ס ובן גביר.
מה זה אומר על מדינת ישראל? שחלק גדול ממנה חי בכת. שפוליטיקה של זהויות, פחד ושנאה חזקה יותר מהמציאות עצמה. שאנשים יעדיפו לאכול חצץ בקריפטו ולשלוח את הילדים של השכן לעזה, רק כדי לא להודות שהם טעו. זה עצוב, זה מדכא, וזה פסיכי לגמרי.
אבל תקשיבו לי טוב: זה פשוט לא צריך לעניין אותנו הבוקר.
תפתחו רגע מחשבון של כיתה ג׳. לנתניהו אין רוב. יש לו 56 מנדטים. בצד השני של הכנסת יושבים 64 מנדטים שרוצים שהוא ילך הביתה. חמישים ושש זה פחות משישים וארבע. גם בבלוקצ׳יין. וזה עוד לפני שספרו את המעטפות הכפולות של המילואימניקים, שעוד יכולים להעביר את הנדל ולהפוך את כל התמונה.
אז מאיפה הייאוש שלכם? כי התרגלתם לשחק לפי החוקים הגזעניים שנתניהו המציא. התרגלתם למחוק מהחשבון חמישה עשר מנדטים של ערבים. עשרים אחוז מאזרחי ישראל. רופאים שמצילים את סבתא שלכם במיון באיכילוב, רוקחים, מהנדסים, אנשים שחיים פה ומשלמים מסים. אם אנחנו מוחקים את הפתק שלהם בקלפי ואומרים שהוא לא נספר, במה אנחנו יותר טובים מבן גביר? מה זה אומר עלינו כבני אדם וכדמוקרטיה אם קול של משתמט שמסרב להתגייס שווה יותר מקול של רופא ערבי בחיפה?
״אבל בנט ואיזנקוט וליברמן הבטיחו בקמפיין שלא יישענו על הערבים״, אתם ממלמלים לתוך הקפה. אחלה. אז הם יפרו הבטחה. ביג דיל. נתניהו לא עמד באולפנים ונשבע שבן גביר בחיים לא יהיה שר אצלו בממשלה? הוא היה מפר עשר הבטחות כאלה עוד לפני הקפה של הבוקר כדי להציל את עצמו.
חלאס להתייפייף. נגמר הזמן לנימוסים של צופים בזמן שהבית בוער.
עם 64 אצבעות בכנסת לוקחים עוד השבוע את תפקיד יו״ר הכנסת, משתלטים על הוועדות, מקימים ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר, מעבירים חוק גיוס לכולם, ומקימים ממשלת חילוץ בתמיכה חיצונית. בלי להתנצל ובלי למצמץ.
תרימו את הראש ותתחילו להפעיל לחץ כבד על המנהיגים שהצבעתם להם. ההחלטות שיתקבלו בימים הקרובים יחרצו את גורלה של מדינת ישראל. זה המבחן של כולנו.
Udi Evental retweeted
🚨🚨 יאללה תקווה מבזק חירום! פחות מ-4 שעות 🚨🚨
אין דרך אחרת להגיד את זה: גוועאלד! 🗳️
בשעות האחרונות, בניגוד לאופוריה של הבוקר, המומנטום מתחלף בכל הארץ.
עדכון חירום של ממש ובקשת שיתוף ותגובה והפצה הכי דחופה שאני זוכר!
בואו נשתמש בכוח ההפצה המשוגע שיצרנו פה ביחד. לא תהיה הזדמנות נוספת!
*יאללה תקווה* ✊✊
שני תומכי ישראל מובהקים מהצד הניצי בארה״ב כמעט מתחננים בפני כל ממשלה שלא תיבחר בישראל לשים סוף לטרור היהודי באיו״ש כדי *להציל* את מעמד ישראל בארה״ב ואת יחסינו עם בעלת בריתנו הגדולה והיחידה.
teapawt.org/JSchanzer/status/21148…
My latest here with @FDD colleague @Brad_L_Bowman on the Israeli policies in Judea & Samaria that must change no matter who forms a government after tomorrow’s elections. The future of US-Israel ties depends on it. jpost.com/opinion/article-91…
Udi Evental retweeted
אחד התומכים הכי גדולים של ישראל בעולם כיום כותב את האמת הפשוטה שחייבים להבין:
ממשלה נוספת עם סמוטריץ ובן-גביר זה אסון לישראל.
השניים האלה מחזקים את האויבים שלנו בעולם.
אם אתם רוצים ישראל חלשה, מבודדת, עם ידיים קשורות, תצביעו לרברבנים הקשקשנים הללו, אנשי "שכונת שוטרים בחוף חאן יונס", "אף גרגיר לא ייכנס לעזה", ועוד הבטחות שקר, שבסוף מעבירים לחמאס 700 משאיות כל בוקר.
אם רוצים ישראל חזקה שנלחמת גם באויבים הקרובים (צריך בשביל זה עוד חיילים) וגם באויבים הרחוקים שכרגע מפרקים אותנו בקרב התודעה, חייבים פה שינוי.
I said I wasn’t going to weigh in on who should be prime minister of Israel as that is a decision for Israeli citizens. I did, however, want to share one point of view from the perspective of someone who has an understanding of how Israel is perceived in America.
Itamar Ben-Gvir and Bezalel Smotrich have caused Israel enormous reputational damage with their statements and actions which are presented in the global media as representing the voice and will of all Israelis.
As such, a government formed without Ben-Gvir and Smotrich will send a message to the rest of the world that Israel is turning a new page.
This will allow Israel to rebuild lost credibility, increase the opportunity for an expansion of the Abraham Accords, and enjoy a better relationship with Democrats and Republicans and Americans at large.
האיש שהביא לנו ״ניצחון מוחלט״ בכל החזיתות ו״היפוך קערה״ במזה״ת, פתאום מהלך עלינו אימים עם פצצת גרעין איראנית.
קדנציה נוספת של מי שהפך ״רדיואקטיבי״ בעצמו, בעולם והכי חמור בארה״ב, תפרק את ישראל בפחות משנתיים והאיראנים לא יצטרכו להסתכן.
איבד את זה. לא כשיר.
"When you have to topple, topple, don't talk"
The man who promised us “total victory” in Gaza and “voluntary migration” that would make the problem in the Strip disappear has now come up with a new magic formula for eliminating the Iranian nuclear threat once and for all: regime change.
At the graduation ceremony for an officers’ course at the IDF’s Officer Training School (Bahad 1) this week, Netanyahu declared: “Mojtaba Khamenei has released the safety catch, and Iran is once again trying to develop its bombs of death. There is only one way to eliminate this threat once and for all: to topple the regime in Iran. And that is my directive to the IDF, Mossad, and the security services.”
Netanyahu’s declarations after Operation Rising Lion that “we have eliminated the nuclear threat” and “achieved a historic victory that will endure for generations” have not aged well. Even the historic achievement of bringing the United States into the campaign during Operation Roaring Lion - after we had repeatedly been told that only the Americans possessed the military capabilities needed to put an end to Iran’s nuclear program - proved insufficient.
But hey, there is a solution: let's topple the regime.
Let's set aside for a moment the fact that I have opposed the regime-change strategy for years [link below]. The greatest blow to the prospects of such a strategy succeeding - and one that also intensifies the current Iranian threat - is publicly declaring the objective of overthrowing the regime.
We already have a recent case study in this regard: Operation Roaring Lion, whose objective was to overthrow and replace the Iranian regime. Let's take a retrospective look at the problems this explicitly stated objective created during the war:
A. It allowed the Iranian regime to claim victory simply by virtue of having survived the war.
B. It pushed the regime into an existential, back-against-the-wall struggle, undermined its confidence in negotiations with the United States, and prompted it to consider acquiring nuclear weapons as an insurance policy for its survival and as a means of deterring Israel and the United States from attacking it again.
Beyond the frequent statements recently by official and semi-official figures in Tehran about the need to acquire nuclear weapons, we are now told, unsurprisingly, about troubling developments in this regard.
Moreover, to this day, the regime refuses to engage in substantive negotiations over a nuclear agreement, presumably because it sees little point in reaching agreements with those seeking to overthrow it.
Netanyahu, for his part, opposes any nuclear agreement with Iran, arguing that it would release funds and resources to the regime and thereby undermine efforts to bring about its downfall.
It is far from certain that he is right. First, the structural deficiencies and weaknesses in Iran's economy, economic sectors, and infrastructure are so severe that it is by no means clear that an influx of resources would enable the regime to rehabilitate them quickly. Second, a population struggling to meet its basic needs and simply keep its head above water does not launch revolutions. Indeed, the 2017–2018 protests in Iran erupted after the United States had lifted the heavy sanctions on Iran following the 2015 nuclear agreement.
C. It tied up intelligence and firepower resources during the war without any realistic prospect of achieving the objective. At a certain point, the United States, followed by Israel, abandoned the goal of toppling the regime during the war. It was reported that the IDF scaled back its strikes against the Basij and shifted its focus to Iranian military infrastructure.
D. It created tensions with the US administration and seriously damaged Israel's standing in the United States, amid accusations that Israel had dragged America into a war based on an illusion. Now, according to reports, Trump is considering a short war against Iran to persuade the regime to return to substantive negotiations over a comprehensive agreement, including on the nuclear issue. In other words, there is a gap between Netanyahu's and Trump's objectives for the war.
To sum up, publicly threatening to overthrow the Iranian regime only encourages it to dig in, strengthen its mechanisms of domestic repression, tighten its grip on the country, resist any nuclear agreement - which currently represents a more realistic alternative for delaying Iran's nuclear armament over the long term - and consider moving forward with the development of nuclear weapons, assuming such a decision has not already been made without our knowledge.
If you genuinely want efforts to overthrow the regime to be effective, the last thing you should do is announce them publicly. On the contrary, you should remain silent and even deny that such efforts are underway.
Because the driving force behind domestic protests against the regime must come from within Iran, overt foreign intervention can only undermine them. Do what needs to be done, but quietly and covertly, to create better conditions for the Iranian people (access to the internet, for example) when they decide to take to the streets again.
The bottom line: Public declarations of a regime-change policy undermine the very objective they are intended to advance, while pushing the Iranian regime in dangerous directions - that might materialize before regime change takes place in Iran.
Netanyahu undoubtedly knows all of this. But for a long time now, his political interests have clearly taken precedence over Israel's security and national interests.
Get out and vote!
Shabbat Shalom
#IranWar
הוויכוח סביב שינוי משטר באיראן + "טוויסט"
הדיון סביב שינוי משטר באיראן נמשך כבר שנים. זאת, בצל הערכה שאין דרך להביא לשינוי במדיניותו האגרסיבית של המשטר האסלאמי - הנשענת על מניעים אידיאולוגיים ודתיים - אלא באמצעות החלפתו.
הוויכוח בין תומכי מדיניות זו לבין המסתייגים ממנה הוא מצד אחד דיון *מודיעיני-מחקרי* המתמקד בהערכת יציבות המשטר האיראני, אופיו ותהליכי עומק פנימיים באיראן, ומצד שני דיון *במדיניות* המעשית הרצויה להתמודדות עם האיומים שמציב המשטר הזה.
בבסיס הדיון המודיעיני ניצב שיפוט באשר למהות המשטר. תומכי חלופת שינוי המשטר מחזיקים באמונה פסימית כי הוא לעולם לא יוותר על המהפכה והדחף לייצא אותה לאזור, על ההתנגדות לארה"ב ועל שאיפותיו להצטייד בנשק גרעיני.
גישה זו נוטה להמעיט מאופיו הפרגמטי של המשטר האסלאמי, חרף קיצוניותו. האיאתולות בטהראן מציבים את הישרדותם בראש סדר העדיפויות, וגם אם אינם מוותרים על חזונם המהפכני, הם מוכנים להתפשר עליו, ולו באופן זמני, תחת לחץ כבד ואיום צבאי אמין.
הדוגמה המוכרת ביותר היא החלטתו של מייסד המהפכה, ח'מיני, לשתות מ"כוס התרעלה" ולהפסיק את מלחמת איראן-עיראק, אבל יש נוספות – למשל החלטות יורשו, ח'אמנהאי, להקפיא את תכנית הגרעין ואף לגלגל אותה לאחור ב-2003 בשל חשש מתקיפה אמריקאית, וב-2015 בלחץ הסנקציות.
פערי הערכה נוספים, קשורים לעוצמת ההתנגדות למשטר ולסיכוייו להכילה. מצד אחד התומכים בשינוי משטר מדגישים את השנאה הגוברת של העם לשלטון המדכא ואת שבירת מחסום הפחד ממנו - מאז ה"גל הירוק" ב-2009.
מנגד, נטען שבלי התגייסות רחבה של המעמד הבינוני המחאה לא תוביל לשינוי. בעיה נוספת היא הפיצול בתנועת המחאה, והיעדר הנהגה שתארגן את מגזריה השונים ותתרגם את מחאתם הכלכלית למשנה פוליטית סדורה.
היבט נוסף בדיון נוגע לעוצמת המשטר ואחיזתו בשלטון. המשטר נהנה מתמיכת גרעין קשה (20%) התלוי בו, מחזיק בכלי דיכוי יעילים, בהם כוחות בטחון פנים חזקים ושליטה באינטרנט, ומפעיל מדיניות יעילה: מאפשר "הוצאת קיטור" אך עושה שימוש אכזרי וברוטאלי בכוח, כשנדרש, ומייצר הרתעה חזקה מול הציבור.
מחלוקת אחרת, קשורה לשימוש בסנקציות. יש המדגישים שבצל הסחרור הכלכלי ההמונים יחזרו בעוצמה לרחובות. מנגד, אחרים מבליטים שהמשטר והעם מורגלים בחיים תחת סנקציות כבדות, שמהפכות לא פורצות בתנאי חנק כלכלי ושלאורך זמן המשק והכלכלה במדינה מסתגלים לתנאים המחריפים.
חילוקי דעות מתקיימים גם ביחס ל"יום שאחרי" שינוי משטר, ויש המזהירים מפני עליית דיקטטורה צבאית בהנהגת משמרות המהפכה או משטר לאומני אזרחי, שיהיו מחויבים לא פחות, וכנראה אף יותר, לדיכוי הפנימי, לחתירה להגמוניה אזורית ולגרעין.
הוויכוח סביב תוחלתה של מדיניות שינוי המשטר הוא שיעור מעניין בתחום הערכת המציאות והיכולת לחזות כיצד תתפתח. ועדיין, מה רע בכל מקרה בלחץ חיצוני המעודד כוחות פנימיים שיחלישו את המשטר? הבעיה, במיוחד מהזווית הישראלית, קשורה בעיקר לתוכנית הגרעין ולצורך המיידי לעצור אותה.
כל העוסקים בחשיבה על שינוי משטר מסכימים שלא ניתן לחזות התפתחות תהליכי מחאה, ושעיתוי הבשלתם באיראן לכדי שינוי שלטוני, אם בכלל, יארך עוד זמן, אולי הרבה זמן. מעבר לכך, תוצאות המהלך עלולות להיות שונות מאוד משתוכנן כפי שקרה לא פעם במזה"ת: בלבנון, עיראק ואפגניסטן.
לסיכום, חלופת שינוי המשטר לא מציעה פתרון לעצירת תוכנית הגרעין. יתכן שלהיפך, חתירה אקטיבית ומוצהרת להפלת המשטר האיראני, עלולה לחזק את נחישותו להצטייד בגרעין כערובה לשרידותו, ואת התבצרותו בסירובו לחזור למו"מ. כל אלה, הופכים את מדיניות שינוי המשטר באיראן, לחלופה בעייתית, שמדינת ישראל לא באמת יכולה לבסס עליה אסטרטגיה לעצירת תכנית הגרעין של איראן.
הוויכוח סביב שינוי המשטר אקטואלי וחשוב על רקע המלחמה עם איראן... אבל מה שקראתם כרגע הוא קטעים ממאמר שכתבתי בדיוק לפני 7 שנים (!). מצורף הקישור.
runi.ac.il/research-institut…
Udi Evental retweeted
ציוץ אישי. אישי פוליטי.
ב-27.10, לפני כמעט לפני שלושה עשורים, נפצעתי קשה מאוד בקרב פנים אל פנים עם לוחמי חיזבאללה בין ריחן לסוג׳וד. איבדתי ריאה, תפקוד ביד (וקצת), ועברתי שנים של שיקום לא פשוט. המח״ט שלי בגולני בתקופה ההיא היה גדי אייזנקוט, ומפקד הגזרה יאיר גולן (שהעלה אותי למשפט על טעות בניווט כמה שבועות קודם). מאז ועד היום לא הפסקתי לרגע להאמין שצריך ואפשר להפוך את המקום הזה למקום טוב יותר, והקדשתי את חיי כדי לנסות לעשות את זה ממש בכל יום מאז.
ב-27.10, יום שלישי הקרוב, האפשרות הזו, להפוך את ישראל למקום טוב יותר, עומדת למבחן הגדול ביותר שאני חוויתי בחיי הבוגרים. לא בגלל השאלה מי ינצח בבחירות, אלא בגלל השאלה מי אנחנו נהיה, מה הסיפור שלנו, ומה נראה במראה ביום שאחרי הבחירות. מעולם בהיסטוריה של ישראל השאלה שעומדת על הפרק לא הייתה ברורה יותר. אם אחרי ארבע שנים של ממשלה קיצונית, משיחית, אלימה, מושחתת וכושלת, הציבור הישראלי יבחר שוב בנתניהו לראשות הממשלה, זהו איתות ברור לחברה הישראלית ולקהילה הבינלאומית שישראל כפי שהכרנו אותה כבר לא קיימת עוד, ושישראל החדשה מבוססת על הסיפור והערכים של בן גביר, סמוטריץ׳, החרדים ושאריות הליכוד הפופוליסטי.
מהצד השני, אם יתרחש כאן מהפך, כפי שאני מאמין ומקווה שיתרחש, יהיה לנו עוד המון מה לתקן, אבל לפחות נוכל להמשיך להאמין שתיקון הוא אפשרי כי הפלטפורמה הערכית והזהותית, עבורה אני ואחרים סיכנו את חיינו, חינכנו את ילדינו, ופעלנו בכל דרך כדי לקדם, היא עדיין הבסיס עליו מושתתת מדינת ישראל. זו צומת שממנו לרבים מאיתנו יש תחושה שלא תהיה ממנו חזרה.
באופן אישי, אני לא ישן כבר חודשים, גם מתוך דאגה עצומה לגורל המקום הזה, אבל גם בניסיונות לא פוסקים לסייע לכל מי שפועל כדי להביא לשינוי המיוחל. קשה לי לתאר במילים כמה תקווה ואפילו שמחה מעוררת בי האפשרות או המחשבה שאייזנקוט, המח״ט שלי לשעבר, עשוי להיות זה שיוביל את ישראל לתיקון. האנושיות, הערכיות, היושרה, והדרך - זה כל מה שהייתי רוצה לראות בראש הממשלה שלי.
ועדיין, כדי שהתמונה תהיה שלמה, וכדי שיהיה כאן תיקון אמיתי, לצערי לא אוכל להצביע לו. פשוט כי לצד איזנקוט כראש ממשלה, ב-27.10 ישראל חייבת שיאיר גולן והדמוקרטים יהיו גדולים. הם עמוד האש הערכי שלפני המחנה, הם ישראל הדמוקרטית, היהודית, הבטוחה והשוויונית שאני כל כך רוצה לראות כאן. הם אלו שמבינים וגם אומרים בצורה מפורשת, שאם ישראל לא תהיה מתקדמת, שוויונית, שוחרת שלום, ומוסרית, היא לעולם לא תהיה בטוחה, ולא תוכל לקיים את החזון הבסיסי על בסיסו הוקמה.
לשמחתי, העובדה שבישראל אין שום משמעות לגודל המפלגה הגדולה, אלא רק לגודל הגוש, מאפשרת לי פריביליגיה אדירה - להצביע למפלגה שחשוב לי שתוביל את ישראל מבחינה ערכית (הדמוקרטים), ולסמוך עליהם במאה אחוז שיתמכו באיזנקוט, שאני כל כך מאמין בו לראשות הממשלה. כשזה יקרה, כשהסיפור שלנו יחזור להיות שלנו, אני ועוד הרבה אחרים, נוכל לחזור לישון בשקט. טוב, אולי ללילה אחד, כי אחריו נתגייס בכל הכוח לסייע לממשלה החדשה לתקן את המדינה.
Udi Evental retweeted
זה בעיניי הראיון הכי חשוב שנתניהו העניק בינתיים בבחירות, מפני שהוא מבהיר איך ייראו החיים עצמם בממשלתו הבאה: סבירות גבוהה להטלת סנקציות משתקות על ישראל (למשל בבנקאות, ביטוחים והובלה ימית לארץ), לצד ניסיון נואש לעקוף אותן באמצעות קריפטו - מטבעות שמקבלי התשלומים בחו״ל לא יכבדו בניגוד להנחיות, למעט באירועי שוליים פליליים או במדינות לא מערביות כמו סין. מי שרוצה לנסות בידוד בינלאומי כשיטה כלכלית, מוזמן להסתכל קודם על הכלכלה הרוסית לאחר שנים אחדות של סנקציות מצד האיחוד האירופי - הפגיעה ברמת החיים של כל אזרח פה תהיה עצומה, וטוב שהיא עולה כבר עכשיו על השולחן.
Udi Evental retweeted
אלו נקודות חשובות מאד.
תקראו
"אם אתה צריך להפיל תפיל, אל תדבר"
האיש שהבטיח לנו "ניצחון מוחלט" בעזה, ו"הגירה מרצון" שתעלים את הבעיה ברצועה, בא עם מתכון קסם חדש להסיר סופית את איום הגרעין האיראני: הפלת המשטר.
בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1 השבוע נתניהו הצהיר כי ״מוג׳תבא חמינאי שחרר את הנצרה ואיראן מנסה שוב לפתח את פצצות המוות. יש רק דרך אחת להסיר את האיום הזה אחת ולתמיד - להפיל את המשטר באיראן. וזו ההנחיה שלי לצה״ל, למוסד ולזרועות הביטחון״.
ה"הסרנו את איום הגרעין... והשגנו ניצחון היסטורי שיעמוד לדורות" עליהם הכריז נתניהו אחרי "עם כלביא" לא התיישן טוב. גם ההישג ההיסטורי של כניסת ארה"ב למערכה ב"שאגת הארי", שתמיד אמרו לנו שיש לה את היכולת הצבאית לסגור את הסיפור הגרעיני, התברר כבלתי מספיק.
אבל היי, יש פתרון, נפיל את המשטר. נשים בצד רגע שאני מסתייג כבר שנים מאסטרטגיית שינוי המשטר [הסבר מפורט בציוץ הבא] אבל הפגיעה הכי קשה בסיכויי הצלחתה, שגם מעצימה את האיום האיראני הנוכחי, היא להצהיר בפומבי על יעד הפלת המשטר.
יש כבר מקרה בוחן בהקשר זה: מבצע "שאגת הארי", שמטרתו הייתה הפלת ושינוי המשטר באיראן. בואו נסתכל רגע ברטרוספקט על הבעיות שהיעד המוצהר הזה במלחמה יצר:
א. הוא אפשר למשטר האיראני לטעון לניצחון רק מעצם עמידתו על הרגליים, בסוף המלחמה.
ב. הוא הכניסה את המשטר למוד של מלחמה קיומית עם הגב לקיר, ערער את אמונו במו"מ עם ארה"ב ודחף אותו לשקול להצטייד בנשק גרעיני כתעודת ביטוח לשרידותו וכדי להרתיע את ישראל וארה"ב מלתקוף אותו פעם נוספת.
מעבר להצהרות התכופות בימים אלה של גורמים רשמיים וסמי רשמיים בטהראן על הצורך להצטייד בנשק גרעיני, אנחנו מתבשרים כעת, לא במפתיע, על התפתחויות מטרידות בהקשר זה.
בנוסף, עד היום המשטר מסרב להיכנס לשיחות מהותיות על הסכם גרעין, מן הסתם כי הוא לא רואה טעם לסגור הסכמים עם מי שמבקש להפילו. נתניהו, מצדו, מסרב לכל הסכם גרעין עם איראן בטענה כי הוא ישחרר למשטר כספים ומשאבים שיפגעו במאמץ להפלתו.
ספק אם הוא צודק. ראשית, הפערים והליקויים המבניים בכלכלה, במשק, ובשתיות באיראן כל כך חריפים, שלא בטוח שהזרמת המשאבים תאפשר למשטר לשקם אותם כל כך מהר. שנית, עם שנלחם במצוקות קיום ובשמירת הראש מעל המים לא יוצא למהפכות. ולראיה, מהומות 2017-2018 באיראן התרחשו דווקא אחרי שארה"ב הסירה את הסנקציות הכבדות על איראן בעקבות הסכם הגרעין של 2015.
ג. הוא ריתק משאבי מודיעין ואש במהלך המלחמה, ללא תוחלת אמיתית. בשלב מסוים, ארה"ב ואחריה ישראל ירדו מיעד הפלת המשטר במלחמה, ודווח שצה"ל צמצם את הפגיעה בבסיג' ועבר להתמקד בתשתיות צבא באיראן.
ד. הוא יצר מתחים עם הממשל האמריקאי, ופגע קשה במעמד ישראל בארה"ב, על רקע טענות שגררה את אמריקה למלחמה על בסיס מקסם שווא. כעת, עפ"י המדווח, טראמפ שוקל מלחמה קצרה באיראן כדי לשכנע את המשטר לחזור למו"מ מהותי על הסכם מקיף, כולל בתיק הגרעין. זאת אומרת, שיש פער בין יעדי המלחמה של נתניהו וטראמפ.
לסיכום, איום פומבי בהפלת המשטר באיראן רק מדרבן אותו "להחזיק חזק", לחזק את מנגנוני הדיכוי הפנימי ולהדק את אחיזתם בשטח, להתנגד לכל הסכם גרעין, שהוא כרגע החלופה הריאלית לעכב את התגרענות איראן לאורך זמן, ולשקול להתקדם לפיתוח נשק גרעיני, אם לא כבר נפלה החלטה כזאת ואנחנו עדיין לא יודעים.
אם אתה באמת רוצה שמאמצים להפלת המשטר יהיו יעילים הדבר האחרון שאתה צריך לעשות זה להצהיר עליהם. להיפך, אתה צריך לשתוק ואפילו להכחיש אותם. מכיוון שהמנוע של מחאה פנימית נגד המשטר הוא מנוע פנימי והתערבות מוצהרת מבחוץ רק יכולה לפגוע בו, תעשה מה שצריך, אבל בשקט ובחשאי, כדי לייצר תנאים טובים יותר עבור הציבור האיראני (גישה לאינטרנט למשל) כשיחליט לצאת שוב לרחובות.
בשורה התחתונה, הצהרות על מדיניות של שינוי משטר מזיקות ליעד עצמו ודוחפות את המשטר האיראני לכיוונים מסוכנים, שעלולים להבשיל לפני שינוי משטר באיראן. נתניהו בוודאות יודע את כל זה, אבל כבר מזמן האינטרסים הפוליטיים מקבלים אצלו עדיפות ברורה על פני האינטרסים הביטחוניים והלאומיים של ישראל.
צאו להצביע!
שבת שלום
הוויכוח סביב שינוי משטר באיראן + "טוויסט"
הדיון סביב שינוי משטר באיראן נמשך כבר שנים. זאת, בצל הערכה שאין דרך להביא לשינוי במדיניותו האגרסיבית של המשטר האסלאמי - הנשענת על מניעים אידיאולוגיים ודתיים - אלא באמצעות החלפתו.
הוויכוח בין תומכי מדיניות זו לבין המסתייגים ממנה הוא מצד אחד דיון *מודיעיני-מחקרי* המתמקד בהערכת יציבות המשטר האיראני, אופיו ותהליכי עומק פנימיים באיראן, ומצד שני דיון *במדיניות* המעשית הרצויה להתמודדות עם האיומים שמציב המשטר הזה.
בבסיס הדיון המודיעיני ניצב שיפוט באשר למהות המשטר. תומכי חלופת שינוי המשטר מחזיקים באמונה פסימית כי הוא לעולם לא יוותר על המהפכה והדחף לייצא אותה לאזור, על ההתנגדות לארה"ב ועל שאיפותיו להצטייד בנשק גרעיני.
גישה זו נוטה להמעיט מאופיו הפרגמטי של המשטר האסלאמי, חרף קיצוניותו. האיאתולות בטהראן מציבים את הישרדותם בראש סדר העדיפויות, וגם אם אינם מוותרים על חזונם המהפכני, הם מוכנים להתפשר עליו, ולו באופן זמני, תחת לחץ כבד ואיום צבאי אמין.
הדוגמה המוכרת ביותר היא החלטתו של מייסד המהפכה, ח'מיני, לשתות מ"כוס התרעלה" ולהפסיק את מלחמת איראן-עיראק, אבל יש נוספות – למשל החלטות יורשו, ח'אמנהאי, להקפיא את תכנית הגרעין ואף לגלגל אותה לאחור ב-2003 בשל חשש מתקיפה אמריקאית, וב-2015 בלחץ הסנקציות.
פערי הערכה נוספים, קשורים לעוצמת ההתנגדות למשטר ולסיכוייו להכילה. מצד אחד התומכים בשינוי משטר מדגישים את השנאה הגוברת של העם לשלטון המדכא ואת שבירת מחסום הפחד ממנו - מאז ה"גל הירוק" ב-2009.
מנגד, נטען שבלי התגייסות רחבה של המעמד הבינוני המחאה לא תוביל לשינוי. בעיה נוספת היא הפיצול בתנועת המחאה, והיעדר הנהגה שתארגן את מגזריה השונים ותתרגם את מחאתם הכלכלית למשנה פוליטית סדורה.
היבט נוסף בדיון נוגע לעוצמת המשטר ואחיזתו בשלטון. המשטר נהנה מתמיכת גרעין קשה (20%) התלוי בו, מחזיק בכלי דיכוי יעילים, בהם כוחות בטחון פנים חזקים ושליטה באינטרנט, ומפעיל מדיניות יעילה: מאפשר "הוצאת קיטור" אך עושה שימוש אכזרי וברוטאלי בכוח, כשנדרש, ומייצר הרתעה חזקה מול הציבור.
מחלוקת אחרת, קשורה לשימוש בסנקציות. יש המדגישים שבצל הסחרור הכלכלי ההמונים יחזרו בעוצמה לרחובות. מנגד, אחרים מבליטים שהמשטר והעם מורגלים בחיים תחת סנקציות כבדות, שמהפכות לא פורצות בתנאי חנק כלכלי ושלאורך זמן המשק והכלכלה במדינה מסתגלים לתנאים המחריפים.
חילוקי דעות מתקיימים גם ביחס ל"יום שאחרי" שינוי משטר, ויש המזהירים מפני עליית דיקטטורה צבאית בהנהגת משמרות המהפכה או משטר לאומני אזרחי, שיהיו מחויבים לא פחות, וכנראה אף יותר, לדיכוי הפנימי, לחתירה להגמוניה אזורית ולגרעין.
הוויכוח סביב תוחלתה של מדיניות שינוי המשטר הוא שיעור מעניין בתחום הערכת המציאות והיכולת לחזות כיצד תתפתח. ועדיין, מה רע בכל מקרה בלחץ חיצוני המעודד כוחות פנימיים שיחלישו את המשטר? הבעיה, במיוחד מהזווית הישראלית, קשורה בעיקר לתוכנית הגרעין ולצורך המיידי לעצור אותה.
כל העוסקים בחשיבה על שינוי משטר מסכימים שלא ניתן לחזות התפתחות תהליכי מחאה, ושעיתוי הבשלתם באיראן לכדי שינוי שלטוני, אם בכלל, יארך עוד זמן, אולי הרבה זמן. מעבר לכך, תוצאות המהלך עלולות להיות שונות מאוד משתוכנן כפי שקרה לא פעם במזה"ת: בלבנון, עיראק ואפגניסטן.
לסיכום, חלופת שינוי המשטר לא מציעה פתרון לעצירת תוכנית הגרעין. יתכן שלהיפך, חתירה אקטיבית ומוצהרת להפלת המשטר האיראני, עלולה לחזק את נחישותו להצטייד בגרעין כערובה לשרידותו, ואת התבצרותו בסירובו לחזור למו"מ. כל אלה, הופכים את מדיניות שינוי המשטר באיראן, לחלופה בעייתית, שמדינת ישראל לא באמת יכולה לבסס עליה אסטרטגיה לעצירת תכנית הגרעין של איראן.
הוויכוח סביב שינוי המשטר אקטואלי וחשוב על רקע המלחמה עם איראן... אבל מה שקראתם כרגע הוא קטעים ממאמר שכתבתי בדיוק לפני 7 שנים (!). מצורף הקישור.
runi.ac.il/research-institut…
















