תמונת המצב - לאחר חודשים של עבודה דיפלומטית נמרצת, חסרת תקדים בהיקפה, מונחות על השולחן שתי הצעות חשובות. שתיהן מפורטות. שתיהן מגובות. שתיהן תוצאה של עבודה בין-ערבית ובין לאומית, בדגש על מעורבות עמוקה מאוד של סעודיה. הצעה ראשונה - **עסקה כוללת לשחרור החטופים, סיום המלחמה, הקמת ממשלה פלסטינית זמנית בעזה, ושיקום הרצועה**. ההצעה הזו, שלא פורסמה במלואה, ושהתקשורת הישראלית לא מכירה, מתמודדת עם כל הדרישות של נתניהו. כולל סילוק החמאס מהשלטון, כולל פירוק החמאס מנישקו, כולל שחרור כל החטופים בפעימה אחת, ועוד. היא כוללת כמובן את יציאת צה"ל משטח הרצועה. נתניהו מסרב לקבל את ההצעה. הסעודים יודעים שמשמעות יישום ההצעה הזו היא גם פירוק ממשלת נתניהו. ומבינים - באיחור - שלא ניתן יהיה להביא לסיום המלחמה בלי סיום כהונת הממשלה. טראמפ מודע היטב לכל פרטי התוכנית, אבל עדיין לא הצטרף אליה. במעגל הקטן מאוד שיש לו השפעה כלשהיא על טראמפ מתנהל ויכוח סוער על ההצעה, ולא ברור אם וכיצד הנושא הזה יטופל במהלך ביקורו השבוע בריאד. האם ומתי יבין גם טראמפ שמה שעומד בינו לבין סיום המלחמה בעזה וקבלת ההכרה הבינלאומית בתרומתו החשובה למהלך, הוא נתניהו? לא ברור. הצעה שנייה - מזה חודשים רבים מובילה סעודיה, בשיתוף האיחוד האירופי, ובחודשים האחרונים בעיקר צרפת, יוזמה שאפתנית מאוד, בקנה מידה היסטורי. היוזמה -** The global alliance for the implementation of the 2 States solution **, צברה מומנטום משמעותי, והצטרפו אליה כ-100 מדינות. מטרתה היא להכין תוכנית מפורטת, ברמת Business plan, עם משימות ברורות ולוחות זמנים, להקמת מדינה פלסטינית. כל מדינה המצטרפת ליוזמה נדרשת להתחייב למשימות מוגדרות. במסגרת הזו התקיימו כבר מספר מפגשים רבי משתתפים בדרג גבוה, חלקם במזרח התיכון וחלקם באירופה. בעוד חודש וחצי, ב- 17-20 ביוני, היוזמה הזו תגיע לאבן דרך קריטית, עם כינוס פיסגה סעודית-צרפתית בפריז, בהובלת ראשי המדינות ובחסות האו"ם. בפיסגה ישתתפו נציגי כל המדינות השותפות ליוזמה, ויוצגו התוכניות המפורטות שמגבשות 8 קבוצות עבודה, ביניהן - מדינית, בטחונית, כלכלית, שיקום והיום שאחרי בעזה, משפטית, נראטיבים לשלום, ועוד. כל קבוצה מובלת ע"י שתי מדינות. בין המובילות בריטניה, מצרים, ירדן, קנדה, יפן, ספרד ואיטליה. כמובן שגם את היוזמה ההיסטורית הזו, נתניהו וממשלתו דוחים בבוז. ממשל ביידן היה שותף ליוזמה, אבל ממשל טראמפ עדיין חוכך בדעתו כיצד להתייחס אליה. טראמפ ידוע כמתנגד למהלכים מוליטלטריליים (רב-צדדיים), בוודאי בחסות האו"ם. ובכהונתו הנוכחית גם נמנע מתמיכה בפתרון שתי המדינות. כך, ערב הביקור החשוב של טראמפ בממלכה, סעודיה ניצבת בפני דילמה מורכבת בניהול סדר היום העמוס שלה מולו, בעיקר בנושא הפלסטיני. היא מגיעה למפגש עם שתי יוזמות קרדינליות, הזוכות לתמיכה אזורית וגלובלית מרשימה ביותר. אבל כדי לממשן היא זקוקה לתמיכה של טראמפ, ולכיפוף שלו את נתניהו. בנוסף, מטרתה העיקרית של סעודיה בביקור היא עיגון ברית הגנה, תוכנית גרעין אזרחית, והסכמים כלכליים הדדיים עם ארה"ב, בהיקפים דמיוניים. מאות מליארדי דולרים של השקעות בארה"ב, ועשרות מליארדי דולרים של רכישות נשק מתקדם. נתניהו מנסה לנטרל את "איומי" סיום המלחמה ופתרון הסכסוך בשיטותיו הידועות. דרמר מתרוצץ בוושינגטון ומנסה למנוע כל הסכמה אמריקנית לרעיונות הסעודים, ולשווק במקומם תוכניות לא אפויות כדוגמת הסיוע ההומניטרי באמצעות חברות פרטיות ובאבטחת חיילי צה"ל. במקביל, מתנהל המשא ומתן האמריקני-איראני, שגם אותו נתניהו ודרמר מנסים לסכל ע"י הצבת דרישות לא ריאליות, ויתכן - לפי ספקולציות זרות - גם באמצעות פעולות חבלה על אדמת איראן. בשורה התחתונה - נתניהו הופך את ישראל לספוילר - תוקע המקלות - האזורי ואף הגלובלי. כל השחקנים המזרח תיכוניים, כולל המצרים והסעודים, כבר הבינו את התמונה. טראמפ מתחיל להראות סימנים, אבל נראה שעוד לא חצה את הרוביקון ההבנה שנתניהו פועל בניגוד מוחלט לאינטרסים האמריקנים. טראמפ אמנם הנחית על נתניהו כמה מכות משמעותיות - פתח משא ומתן עם איראן, ניהל משא ומתן ישיר עם החמאס, והגיע ל"הסכם" עקמומי עם החותים, הכל על אפו וחמתו וללא ידיעתו של נתניהו. אבל יש עדיין בוושינגטון גורמי-כוח משפיעים שככל הנראה עוצרים את טראמפ מביצוע מהלכים חותכים בנושא עזה בפרט והפלסטינים בכלל. ומנסים גם למנוע הסכם גרעין מחודש עם איראן. טראמפ ישמע בריאד, בדובאי ובדוחא זמירות דומות - המזרח התיכון זקוק ליציבות, רגיעה, הסכמים ועסקאות. מי שמונע אותן הוא נתניהו. עד מתי תתן לו לעשות זאת?