Roei Eisenberg רואי איזנברג

השנאה כלפי ערביי ישראל שמתפרצת בחודשים האחרונים וכמובן בעיקר אחרי הבחירות מפחידה אותי. היא מפחידה אותי במובן שאני באמת חושש, באותו אופן שאני חושש מנחשים (אם כי מהם אני גם מוקסם). על אמת. אני בכוונה כותב שנאה ולא ׳גזענות׳. השימוש במילה ׳גזענות׳ לתאר שנאה כלפי ערבים בישראל מטעה ולדעתי מעורר אנטגוניזם מוצדק. עד כמה שאני מבין את משמעות המילה גזענות היא בדרך כלל מתארת שנאה כלפי קבוצה שמבוססת על תפיסה שאנשי הקבוצה נחותים אינהרנטית. בהחלט יש הרבה שמרגישים ככה כלפי ערבים אבל הסיבה הבסיסית לשנאה הזאת היא פחד רציונלי שנובע מכך שהיהודים בארץ ישראל נמצאים בסכסוך לאומי בן 100 שנים עם הערבים שבמסגרתו בוצעו הרבה מאוד פעולות אלימות ולפעמים ברבריות של ערבים כנגד יהודים ולא אחת כנגד חפים מפשע, ילדים וכו׳ וכמובן השיא הוא בשבעה באוקטובר. אבל אני חושב שברור שהשנאה הזאת בהקשרים של ערביי ישראל לא מבוססת על הרבה והיא מוגמזת ומסוכנת מעבר לכל פרופורציה. אני חושב שאולי המילה bigotry מתאימה יותר עד כמה שאני מבין אותה כי זאת מילה שלמדתי מצפייה בויכוחים של אמריקאים ביוטיוב בה הם משתמשים אחת לשלוש מילים. כדי להוכיח כמה השנאה הזאת לא הגיונית אני רוצה להתמקד בשלושה אנשים - לוסי אהריש, סולימאן מסוודה ויוסף חדאד. השנאה שהם חווים בחודשים האחרונים היא בלתי נתפסת לאור העובדה שמדובר בישראלים הרבה יותר פטריוטים מהישראלי החציוני והתרומה שלהם לחברה הרבה יותר גבוהה מכמעט כל אזרח אחר בלי שום קשר למוצא שלו. לוסי אהריש היא ערביה ציונית שהגנה על ישראל ברשתות בינלאומיות ובאנגלית רהוטה הרבה מאוד שנים, היא גדלה בין יהודים בדימונה ותמיד היתה פטריוטית מאוד, נפצעה בפיגוע בעזה, התחתנה עם יהודי לוחם לשעבר, שהמשיך לעשות מילואים בגיל 50 ובשבעה באוקטובר היא עזרה להכווין אותו לבתים של נצורים בעוטף. גם היום בעלה הוא דמות קונצנזוסיאלית שעיקר תהילתו מגיע מ׳פאודה׳, סדרה שמרוממת את פועליהם של מסתערבים ועושה עבודת הסברה חשובה בחשיפת זוועות טבח השבעה באוקטובר יותר טוב מכל מסבירן ישראלי אחר (מניח שהסדרה נחשבת שמאלנית היום כי היא גם מציגה שם את הצד הערבי כאנושי). היא התבטאה לא מעט נגד המפלגות הערביות ואצל רוני קובן אמרה שתעדיף להצביע לליברמן על פני המפלגות הערביות. היא מדברת עברית מושלמת במבטא ישראלי והעמדות שהיא מבטאת הן עמדות מרכז-שמאל קלאסיות (וגם זה בעיקר בשנים האחרונות). למרות כל אלו, היא ספגה כמויות לא הגיוניות של שנאה בחודשים האחרונים כשהשיא הוא כמובן ביקורי הטרור של בריוני הבסיג׳ המקורבים לבן גביר ולוין מרדכי דוד, רועי סטאר וכו׳. סולימאן מסוואדה הוא אחד האנשים המרשימים ביותר בטלוויזיה הישראלית ופרשן מצוין. בניגוד למוחמד מג׳אדלה (שגם הוא אחלה), מסוואדה כמעט אף פעם לא נכנס למשבצת שמנסה להגן על הצד הערבי. בכל זאת הוא סופג שנאה בכמויות לא הגיוניות, איומים, קמפיינים של ערוץ 14 על הראש שלו, והאמת הוא אפילו אוכל חרא משותפים כמו מוריה אסרף שמתבטאים בצורה מזעזעת כשהוא יושב לצידם. זאת למרות שהוא נשוי לישראלית יהודיה, עשה מאמצים מאוד גדולים להשתלב בחברה הישראלית וללמוד עברית וכו׳, ובאופן כללי שומדבר בסיקור שלו לא מרמז על איזשהי עמדה לעומתית לחברה הישראלית. והאחרון הוא כמובן יוסף חדאד, אולי הדוגמא הכי מופרעת. יוסף חדאד הוא ערבי ציוני פטריוט ולוחם בגולני אם אני לא טועה, נשוי לאמילי שרייבר היהודיה והישראלית שהיא בעצמה פעילת הסברה נמרצת. כל הקיום שלו פחות או יותר הוא להגן על ישראל בשבתו כערבי ישראלי שגם דובר אנגלית טובה. הוא לא בדיוק הטעם שלי, בטח אחרי שהצטרף למפלגה הלא רצינית של וינטר שקראה לטרנספר בעזה וכל מיני שטויות כאלו, וגם לפני זה הוא עשה עלי רושם של טמבל לאומן. אבל אחרי השבעה באוקטובר בהחלט שמחתי לראות אותו מתווכח עם כל מיני פרו פלסטינים מפגרים. באותה מידה שנהניתי לראות את בן שפירו - שהוא a stupid's person idea of a smart person - מנקנק מפגרים בקיימברידג׳. ועדין, נעשה לו סיכול ממוקד על ידי הליכוד. ועל מה? על זה שהוא הביע עמדות שהיו לחלוטין מקובלות על נתניהו עד לא מזמן - שהפתרון ארוך הטווח הוא הפרדה בין הישראלים לפלסטינים ושחשוב לשלב את ערביי ישראל בארץ. אני בטח לא מדבר על מנסור עבאס וכו׳. במידה ותקום ממשלה בתמיכת המשותפת אני באמת חושש מאוד מאלימות פיזית כלפי ערבים ברחבי המדינה. זה הרבה יותר מפחיד אותי ממעבר קולות לגוש נתניהו - זה אפשרי אבל לדעתי מעבר בין גושי כבר כמעט ולא ייתכן בנסיבות הקיימות. לכן אני חושב שעדיף לא ללכת לשם באופן ישיר אלא איזשהו שיתוף פעולה פוליטי שיאפשר לאייזנקוט להיות ראש ממשלת מעבר או משהו כזה, או מהלך אחר של הכשרת הלבבות, כמובן אחרי ניסיון להגיע לאחדות עם נתניהו.