מיותר לציין שאני מסכים עם כל דבריו של ברק
@barak, אבל חשוב להוסיף כמה נקודות כדי להבין את עומק הכישלון האסטרטגי של המדיניות הישראלית מול איראן, ובעיקר את חלקו של נתניהו בהבאתנו למצב הנוכחי.
א. היציאה מהסכם הגרעין ללא אסטרטגיה חלופית הייתה טעות אסטרטגית הרסנית. במקום לבלום את תוכנית הגרעין האיראנית, היא אפשרה לטהראן להתקדם באופן דרמטי בתחום ההעשרה ולהגיע ליכולות שלא היו ברשותה בתקופת ההסכם.
ב. הניסיון להצדיק בדיעבד את המלחמות הקודמות בטענה שאיראן הייתה על סף השמדת ישראל באמצעות נשק גרעיני פשוט אינו מתכתב עם המציאות. מדובר בניסיון לייצר הצדקה למלחמה באמצעות הפחדת הציבור הישראלי, בלי שהוצגה תשתית עובדתית משכנעת לטענה שאיראן עמדה על סף השגת נשק גרעיני.
ג. נתניהו התעלם ביודעין מהשינויים הדרמטיים שהתחוללו בתוך איראן, ובמיוחד מהמשמעות של נשיאות חסן רוחאני, שביקש לאתגר כמה מהנחות היסוד של מדיניות המשטר, בעיקר ביחס למערב. היציאה מהסכם הגרעין החלישה את המחנה הפרגמטי באיראן, חיזקה את מתנגדיו וסייעה לחסל את האפשרות להתפתחותה של אלטרנטיבה פוליטית משמעותית בתוך המערכת האיראנית.
ד. המדיניות הישראלית לא רק שלא הצליחה לעצור את התקדמותה הגרעינית של איראן, אלא במובנים רבים דווקא האיצה אותה. מחיסולים, דרך פיצוצים במתקני הגרעין ועד התנגדות כמעט אוטומטית לכל אפשרות של הסדרה מדינית, התוצאה המצטברת הייתה שאיראן התקדמה עד לסף יכולת העשרה לרמה צבאית. במקום להרחיק את האיום, המדיניות הזו תרמה להחרפתו.
ה. חיסולו של עלי ח'אמנהאי היה שיאה של המדיניות המוטעית הזו. ח'אמנהאי לא היה פציפיסט, ובוודאי שלא היה ידיד ישראל, אבל הוא היה מנהיג זהיר יחסית בכל הנוגע להפעלת כוח צבאי ישיר ולחציית הרוביקון הגרעיני. הסרתו לא הבטיחה הנהגה מתונה יותר. להפך, היא תרמה להתחזקותם של גורמים קיצוניים יותר, ובראשם משמרות המהפכה, וליצירת מציאות מסוכנת יותר מבחינת ישראל.
ו. במקום למקד את המלחמה בטיפול בכ-460 קילוגרמים של אורניום שהועשר לרמה של 60 אחוזים, נתניהו רדף אחרי יעד בלתי מציאותי של הפלת המשטר האיראני. זאת באמצעות תוכנית חובבנית שהתבססה, בין היתר, על גורמי אופוזיציה דוגמת רזא פהלווי וגורמים המזוהים עם מחמוד אחמדינג'אד, מתוך הנחה מופרכת שניתן יהיה להביא לקריסת המשטר באמצעות תקיפות אוויריות ועידוד התקוממות פנימית.
והשורה התחתונה חמורה במיוחד.
מדיניות נתניהו תרמה להבאת איראן לסף יכולת העשרה לרמה צבאית. שתי המלחמות שנועדו לכאורה להסיר את האיום האיראני לא הכריעו את איראן, לא הביאו להפלת המשטר ולא פתרו את בעיית הגרעין. יתרה מכך, הן עלולות דווקא לחזק את הגורמים בטהראן הסבורים שרק נשק גרעיני יבטיח את הישרדות המשטר.
ועכשיו, אחרי כל הכישלונות הללו, נתניהו מבקש להוביל אותנו למלחמה נוספת. מלחמה שעלולה לגבות מחיר עצום בחיי אדם, בכלכלה ובמעמדה הבינלאומי של ישראל, בלי להבטיח את השגת יעדיה, ועם סיכון ממשי שתדחוף את איראן עוד יותר לעבר החלטה לפתח נשק גרעיני.
הגיעה העת לשאול כיצד ייתכן שאחרי שנים של מדיניות כוחנית, שתי מלחמות ומחירים אדירים ששילמה מדינת ישראל, אנחנו ניצבים בפני איום איראני שלא הוסר, ואולי אף הפך למסוכן יותר.
בשתי מילים: כישלון אסטרטגי.